כלואה 2

כלואה2: פרק 23- בגידה.

כריס הדליק את האור במשרד והתבונן בי.

הנחתי את המפתח בחזרה בארון הברזל.

כריס התקדם אליי ואני לקחתי צעדיי אחורנית, כאילו שזה מה שיגרום לו להיות רחוק ממני.

עד שנתקעתי בקיר ומשם לא היה לאן לברוח. המבטים שלנו היו תמיד אחד על השנייה.

הלב שלי דפק בלי סוף, באמת שניסיתי להרגיע אותו. אבל שום דבר לא עזר, גם כשדיברתי לעצמי.

כשהוא נעמד במרחק כמה סנטימטרים בודדים ממני, הוא חייך בזלזול.

"אל תדאגי" הוא אמר ולא הצלחתי להבין מאיפה זה נובע "אני ידעתי מהתחלה עם מי יש לי עסק" ואז הבנתי שהוא מדבר עליי.

הוא תפס את הזרוע שלי בחוזקה ובאגרסיביות וגרר אותי אל מחוץ למשרדו. כשיצאנו והוא כבר הוביל אותי לעבר חדרי ככול הנראה, לא ראיתי את לוקאס. הרגשתי שהוא בגד בי. רימה אותי.

כל התלונות הקטנות שלי במהלך ההליכה המהירה ואחיזת היד המוגזמת לא הפריעו לו כלל, כאילו שלא היה אכפת לו שמישהו יישמע אותי מקטרת שהוא מכאיב לי.

כשהגענו לחדרי, הוא פתח את הדלת בסערה והמשיך ללכת איתי כך עד המיטה ואז השליך אותי כאילו הייתי בדל סיגריה ברחוב. זה לא באמת כאב אבל בהחלט הקנה לי תחושת זלזול.

"מרי" הוא כיוון לעברי אצבע מזהירה. התיישבתי במיטה והסתכלתי עליו מלמטה "זאת הפעם האחרונה שדבר כזה קורה" הוא איים "אני לא יודע מה חיפשת אבל זאת פעם אחרונה שמעת אותי?" האצבע המאיימת שלו לא ירדה ממני. הוא התקרב לפניי והרגשתי נשימותיו החמות עליי "אחרת אני ארצח אותך" הוא לחש "ואני מבטיח לך שאני אף פעם לא מפספס".

הוא הפנה גבו ויצא מחדרי. נשענתי אחורנית ונשכבתי על המיטה.

הרשיתי לפחד להשתולל בתוך גופי. הרשיתי לעצמי לבלוע רוק פעם אחר פעם.

עפעפיי לאט לאט בגדו בי ועיניי נעצמו.

***

דלת חדרי נפתחה וזה מה שגרם לי להתעורר מהתנוחה הנוראית והלא נוחה שנרדמתי בה, שאני שוכבת ורגליי על הרצפה.

"מרי" לוקאס לחש לעברי, הבחנתי בו כשפקחתי את עיניי בזהירות.

הדבר הראשון שרציתי, זה לקום ולהחטיף לו כזאת סטירה שלא יישכח לעולם מי אני, רציתי לכעוס.

רציתי להתנקם, על שבגד בי. על שבטחתי בו והוא הפיל אותי בפח.

מרי, מרי, מתי תפסיקי להיות כזאת תמימה? תתעוררי! את לא אותה ילדה בת שמונה-עשרה.

"תעוף מפה" קמתי לעבר החדרון הקטן כדי לשטוף פניי. "תקשיבי לי רגע" הוא ניסה לעצור אותי עם ידו והתנגדתי. ראיתי מזווית עיניי את לוקאס מתיישב במיטתי.