ליאו נכנס אל החדר בשקט. הוא הסתכל סביב והשתדל כמה שפחות לנשום. שכבת אבק דקה הספיקה להצטבר על הרהיטים מאז שהבית ננטש שבועיים קודם. הוא התקדם בצעדים שקטים וכבדים אל קיר שעליו נותרה תמונה ממוסגרת. בתמונה הופיעה ההגדרה הקלאסית למשפחה מאושרת. ארבעה ילדים בלונדיניים מחייכים, שני הורים מקסימים ואוהבים, זה היה נראה כמו יום בילוי משפחתי בים. קלאסי. אבל התמונה לא העלתה חיוך על פניו של ליאו, מפני שהוא ידע שהמשפחה הזו כבר לא מאושרת. לא מאז שנייט, אבי המשפחה, נרצח בפעולה צבאית שהשתבשה.
הוא היה חייב לגלות מי היה אחראי לרצח חברו והוא הגיע אל הבית במטרה למצוא ראיות. משהו שנשאר מאחור. משהו שאף אחד לא שם לב אליו או לא ייחס לו כל חשיבות. ככה תמיד הוא עבד. ראייתו חדה ומוחו סוקר את כל החדר בתוך פחות משניות בודדות. הוא ידע שימצא משהו.
קול עמום נשמע מאחד החדרים וליאו היטה אוזן כדי לנסות לשמוע אם התלווה אליו צליל נוסף. הוא התחיל לצעוד באטיות והתקדם אל עבר הקול.
בשנייה שפנה באחת הפניות הופיע אגרוף קמוץ ומהיר של מישהו שהיכה בפניו בפתאומיות וחוזקה שגרמה לליאו לעוף לרצפה כשכאב מתפשט בפניו.
״ברוך הבא למסיבה, בן אדם!״ אמר קולו של המכה וליאו זיהה את בעל הקול.
מבט קצר שהעיף בו בזמן שהיה על הרצפה הורה לו שצדק, ובעל הקול באמת התגלה ככריסטיאן קיין, אחד הצנחנים שאיתו שירת בצבא וכנראה ידע משהו על הרצח המסתורי. ליאו אף פעם לא אהב אותו. הוא תמיד ידע שקיין מסתיר משהו, אדם דו-פרצופי.
הוא הרגיש טעם מתכתי בפיו והבין שדם נזל מפיו ואפו, הוא ניגב אותם בשרוול חולצתו ברשלנות ומיד ניסה לקום מהרצפה. אך, לפני שהספיק להתייצב על ברכיו, קיין הופיע לצידו ורגלו בעטה בבטנו של ליאו בעוצמה שגרמה לו לעוף אל הקיר הצדדי ולפגוע בו בגבו.
קול חרחור בקע מגרונו וראותיו התחננו לאוויר. הוא נאנק בכאב והחזיק את בטנו כשהרגיש שאחת מצלעותיו כנראה נסדקה. זה קרה לו בעבר. לא משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו.
האיש נעמד לידו וצפה בו נאנק בכאבים על הרצפה. ״ליאונרדו סטילסון. לא חשבתי שתופיע,״ הוא אמר ונשמע יותר שמח ממופתע.
ליאו נהם בכעס וניסה לדחוף את הרצפה בשתי ידיו במטרה להתרומם אך בעיטה נוספת מצד רגלו של קיין תקפה שוב את בטנו וגבו שוב פגע בקיר הצדדי.
״הייגן הולך להכתיר אותי לעובד המצטיין,״ המשיך קיין ובעיטה שלישית נשלחה אל ליאו. ״אני הצלחתי להביא את ליאונרדו סטילסון בחיים.״
ליאו ירק את כל הדם שמילא את פיו ושלף סכין כסופה שהייתה תלויה בנדן השחור על זרועו השרירית. בתנועה חדה ומהירה הוא החליק את הסכין על רגלו של קיין לפני שהספיק להגיב.
צרחת כאב נשמעה כשקיין מעד ונפל על הרצפה. קללות חרישיות נוספו אל אנקות הכאב כשהוא עטף את רגלו בשתי ידיו במטרה לעצור את הדם.
ליאו קם מהרצפה בתנועה מסורבלת והתקשה לעמוד על רגליו ביציבות. נקודות שחורות התפשטו בראייתו כשהרגיש סחרחורת אבל הוא לא נתן לזה לעצור אותו.
״ברוך הבא למסיבה שלי, פרחח!״ הוא אמר כשנעמד ליד קיין.
קיין התעצבן וחשק את שיניו בכעס כשקם מהרצפה. אך לפני שהספיק להתרומם במלוא קומתו, ליאו הניף את אגרופו ופגע בפניו בעוצמה שגרמה לו להשתטח על הרצפה.
ליאו נעמד בצורת לחימה. בשתי ידיו הוא עודד אותו לקום ואתגר את קיין במבטו. ״קדימה, קום. אם לא תקום זה לא יהיה מעניין.״
״אשלי!!״
אשלי הרימה את שלט הטלוויזיה ולחצה על ׳עצור׳. התמונה נעצרה כשפטריק, אחיה הגדול, נראה בעודו מכניס את הסכין הכסופה לנדן ובידו השנייה מנגב את שפתיו מדם שעוד נותר עליהן.
״מה?״ היא צעקה כתשובה לקריאתו של בראיין מהקומה הראשונה. הוא תמיד אהב להפריע לה בקטעי מתח. היה לו תזמון כזה ששיגע אותה.
פסיעותיו על המדרגות נשמעו כשהוא דילג עליהן שתיים שתיים ולבסוף הופיע בחדרה כשהוא מחזיק את הטלפון של הבית בידו.
״חבר שלי ואני מזמינים פיצה,״ הוא אמר במהירות. ״להזמין לך גם משהו?״
״לא, אני לא רעבה,״ היא אמרה ללא היסוס והסתכלה על הטלפון שבידה כשהתקבלה הודעה חדשה.
היא הייתה שכובה על מיטתה כשמולה הונחה השידה עם מסך הHD השטוח והרחב. חדרה עוצב בצבעי לילך וטורקיז מרעננים, בשונה מכל חדרי הבנות שהכירה שהיו מלאים בצבע וורוד נדוש.
בראיין חזר אל הטלפון והזמין שתי פיצות אישיות ותוספות.
לרוב, הם היו אוכלים כל המשפחה ביחד, אבל באותו שבוע הוריהם טסו לאירופה, לצורך עסקים, והיה עליהם להסתדר בעצמם.לא שזה הפריע להם. גם ככה אשלי לא הייתה במצב רוח לאכול. באותו ערב היא קבעה לצאת עם חבריה והכי כיף לשתות על בטן ריקה. ככה האלכוהול משפיע מהר יותר.
״מה את רואה?" בראיין שאל אחרי שניתק את הטלפון והתקדם למיטתה כדי לראות את המסך.
"דרקון שחור," היא ענתה והרימה את ראשה מהטלפון, "השני."
"הסרט של פטריק מלפני שש שנים?" הוא שאל בגיחוך.
כל בני הבית כבר צפו בכל הסרטים בכיכובו של פטריק, לפעמים בערבים משפחתיים ולפעמים לבד בחדרם. אבל באותו זמן הם רק חיכו ש'דרקון שחור 5׳ ייצא כבר והם יצפו בו יחד. לפי הדרך שבה נגמר הסרט הקודם היה נראה שליאו, הדמות הראשית, מת בסוף. נקבר בחיים. אבל הם ידעו שפטריק מצלם עכשיו את סרט ההמשך ולכן הסיקו מכך שהוא שרד. גאונים. למרות זאת הוא אף פעם לא סיפר להם מה יקרה. תמיד היה שומר את התסריט בחדרו על הסט ולא הביא אותו הביתה כדי שלא יקראו.
"טוב, אז אני ווין משחקים כדורסל בזמן שאת רואה סרטים ישנים," בראיין הכריז ויצא מהחדר. "תמיד אמרתי שהשני אחד הדפוקים," הוא מלמל חצי לעצמו חצי לה כשכבר עמד בדלת.
"תשתדל לא להפסיד לו יותר מידי," היא ענתה בזמן שלחצה על 'פליי' והסרט המשיך. "דיימ... פטריק הזה יודע להחטיף..."
YOU ARE READING
To Be You
Mystery / Thrillerמה קורה אם הדבר שאתה הכי אוהב בעולם הוא ׳סכנה׳? מה קורה אם התחביב שלך הוא ללכת על החוט הזה שבין חיים ומוות? פטריק סמית' אוהב ספורט אקסטרים. לא, הוא לא אוהב את זה, הוא מכור לזה. פטריק הוא שחקן בסרטי הפעולה הפופולריים ביותר בכל ארה״ב. בחייו האמיתיים פ...
