27 - שוקו חם

107 18 28
                                    

בראיין עוד ישב במרפסת הבית כששמע צעדים קלים מתקרבים עד שידה החמה של אימו הונחה על כתפו והיא נישקה את ראשו ברכות אופיינית.

״בוקר טוב,״ היא אמרה בלבביות והוא שמע את החיוך בקולה. ״עליתי כדי להעיר את אשלי ומצאתי אותך פה,״ היא שיתפה עוד לפני שהספיק להגיב.

״כן, קמתי מוקדם,״ בראיין אמר ולא התכוון להסביר. הוא לא ידע איך או מתי יספר לה על כל מה שגילה לגבי פטריק.

״אתה רוצה לאכול לפני שתצא לצילומים?״

״אין לי צילומים היום, אני יוצא מחוץ לעיר,״ הוא אמר וקם מנדנדת העץ.

הוא היה גבוה מאימו ביותר מראש אך היא עדיין נראתה מרשימה.

״הילד שלי גדל כל כך,״ היא הפכה פתאום רגשנית ועטפה אותו בחיבוקה, ידיה נסגרות על גבו החשוף ומחממות אותו.

״אמא, השכנים עלולים לראות,״ הוא אמר מהר והיא בתגובה חיבקה אותו חזק יותר. ״אוקיי, זה מספיק,״ הוא גיחך וניתק אותה ממנו.

בראיין אמנם היה בן עשרים וחמש אבל אהב את הוריו ולא ניסה להסתיר זאת. העובדה שעוד גר בביתם בטח הייתה מספקת הרבה שעות עבודה למטפלים פסיכולוגים בטענה שהוא סובל מחרדות נטישה או משהו בסגנון. אבל לא היה אכפת לו.

עד השעה שמונה בבוקר בראיין כבר היה אחרי אימון הבוקר הקבוע והתקלח. עד אז מייק ואווה כבר לא היו בבית. מזל שבראיין הספיק לראות את מייק עוד לפני שיצא. מייק תמיד קם בסביבות השעה שש והיה עירני מתמיד.

הוא לקח את כוס הקפה ויצא אל מרפסת הכניסה. בראיין הזדקק לשקט של הבוקר לפני שיתחיל את היום. במיוחד אחרי מה שקרה לו בלילה הקודם וכל מה שעבר ביום האתמול.

הוא התיישב על מדרגות הכניסה והשעין את מרפקיו על ברכיו כשביד אחת הוא אוחז בכוס החרסינה החמה ובידו הימנית הוא אוחז בפלאפון הנייד. בראיין לגם מהקפה ופתח את תיבת המייל שלו. הוא כמעט אף פעם לא השתמש בדואר אלקטרוני אך הפעם זה התגלה כנחוץ. לא הייתה שום דרך לתקשר עם אלק אלא דרך המייל.

~היי, חנון.~ בראיין הקליד באיטיות ושלח לכתובת המייל של חברו לתיכון. הוא לא היה מיומן בהקלדה על מכשיר הטלפון הנייד. האותיות תמיד נראו קטנות מידי וכל כך קרובות.

שניות ספורות לאחר מכן כבר התקבלה התשובה. צפצוף דק דיווח על הודעת מייל חדשה. הוא לגם מהקפה וקרא את ההודעה. ~בראיין?~

~מרשים. חשבתי לתת לך שלושה ניחושים.~

~זה באמת בראיין סמית׳?~

בראיין צקצק בלשונו והקליד את התשובה. ~לא מתאים לך. עברו יותר משלושים שניות מהרגע שבו שלחתי את ההודעה הראשונה. כבר היית אמור לגלות את המיקום הלוויני שלי בעזרת כתובת האיי-פי.~ האותיות התבלבלו מספר פעמים בהקלדה והיה עליו לתקן כמה המילים. בראיין בדק פעם נוספת את ההודעה ולחץ על ׳שלח׳.

To Be YouWhere stories live. Discover now