To Be You

29 - נקודת פריצה

לאחר שבראיין שב להכרתו והצליח לבסוף למקד את ראייתו הוא מצא את עצמו בחדר ישיבות ספון עץ, ישוב בקצה שולחן ישיבות ענקי שהזכיר ארון קבורה.

ראשו הלם בכאב, בייחוד אחורי ראשו. כשניסה להזיז את ידיו גילה שזרועותיו נקשרו באזיקונים למשענות פלדה של כיסא משרדי יוקרתי. רצועות הפלסטיק חתכו את עורו. הקרסוליים שלו נקשרו למוט המסתובב של הכיסא.

הוא זכר במעומעם שקשרו אותו בעמידה, גררו אותו למקום כלשהו וקללו אותו. מי יודע, אולי גם עינו אותו. הוא כבר ראה אותם מענים מישהו כך שזה לא היה רעיון מופרך. הוא תהה כמה זמן היה מרוח על הכיסא הזה.

בקצה הרחוק של השולחן התבונן בו מישהו בסקרנות. ג׳ון לי, מן הסתם. הוא היה לבוש חולצת וי בצבע שחור ונעץ בו מבט. בראיין תהה, למה הרעים תמיד לובשים שחור? בגלל שזה כל כך צפוי זה כבר לא עושה את פעולת ההפחדה שזה אמור לעשות. אבל אז בראיין דמיין אותו לבוש בחולצת וי בצבע צהוב צעקני. הוא בהחלט העדיף את השחור. אצבעותיו של ג׳ון לי היו שלובות אחת בשניה ומרפקיו על משענות הכיסא. בראיין כמעט ציפה ממנו לפתוח בצחוק מתגלגל של ד״ר רשע ולדרוש מיליון דולר תמורת שחרורו.

אבל בראיין דיבר לפניו. ״אני מניח שאתה שואל את עצמך למה קראתי לך לבוא לכאן היום.״

קצוות שפתיו של ג׳ון לי עלו בחיוך דק אך עיניו היו ריקות מכל רגש. ״מי אתה?״

״ג׳ק באואר,״ בראיין ענה ללא היסוס.

״ג׳ק באואר בן 50.״

״זה נכון,״ בראיין הודה. ״אני הבן דוד שלו, שנינו קרואים על שם סבא ג׳ק ושנינו אוהבים להסתבך בצרות. ״

ג׳ון לי שחרר את ידיו והניח אותן על משענות הכיסא. ״אני לא כל כך בקיא בסדרות פעולה אמריקאיות,״ הוא אמר, ״אבל אתה בהחלט צודק לגבי ה׳להסתבך בצרות׳. בתור יוצא צבא אתה אמור לזהות צרות כשאתה רואה אותן.״

בראיין חייך. ״אתה כן יודע מי אני.״

״התיק שלך היה אצלי ביד עשר דקות אחרי שהמצלמות שלי תפסו את הפרצוף שלך במחסן שלי. אתה יודע מהו העונש על הסגת גבול?״

״המשטרה כבר בטח בדרך.״

״אני לא רואה סיבה לא לפתור את זה פנים מול פנים, בלי המשטרה.״

בראיין חייך. הוא לא מתכוון להתקשר למשטרה. ״קשה לי לחשוב בהגיון כשאני מאבד את זרימת הדם בגפיים התחתונות.״

״יש לך אקדח?״ ג׳ון לי שאל. לא ברור למה הוא האמין שבראיין יענה לו בכנות. למרות שזה בדיוק מה שבראיין עשה.