To Be You

1 - ״ו...קאט!״

הוא היה חייב לעזוב. המשימה הייתה מוטלת עליו והוא היחיד שיכל להציל את אנשי העיר דאלאס. הפצצה המתקתקת שהושתלה שם תוכנתה להרוס את כל המקום ברדיוס של חמישה קילומטרים מהמטען.

"ליאו, בבקשה אל תעשה את זה!"

"אני חייב!" הוא התעקש וקולו גבר, "הדבר הזה יהרוג אלפי אנשים! אסור לי לתת לזה לקרות."

ליאו צעד לעבר הדלת במטרה לעזוב את משרד הממשלה. הוא פתח את דלת המשרד הכפולה והספיק לצעוד מספר צעדים עד שהבחורה בעלת השיער השחור נעמדה לפניו ומנעה ממנו להמשיך.

"אתה לא יכול ללכת לשם!" היא טענה נחרצות וקולה רעד מעט, מספיק כדי שליאו יבחין בכך, "נשארו לך בסך הכל ארבעים ושבע דקות עד להפעלת המטען והכל יימחק! אתה לא תספיק!"

ליאו נאנח ושחרר את האוויר שאצר בריאותיו. הוא הפנה את ראשו כדי להביט בה ופגש את עיניה. הפוני השחור שעל מצחה היה פרוע והסתיר חלק מעינה השמאלית וגרם לה להראות קטלנית יותר משהייתה. "קים," הוא לחש את שמה וקולו הפך עוצמתי, "אני חייב לעשות משהו. אם לא אצליח, לפחות אמות בזמן שאנסה."

זה נשמע כמו קלישאה שאומרים בסרטים. הגיבור מקריב את חייו לעצם המטרה הנעלית של הצלת חיי אדם. אבל זה מי שהוא היה, ליאונרדו סטילסון. סופרמן של כל הזמנים. האדם הנכון לכל המשימות.

קים עצמה את עיניה הירוקות ונתנה לדמעה שקופה להחליק במורד לחייה באטיות. אחרי רגע היא נעה הצידה בצעד מהוסס ובכך נתנה את אישורה למשימתו המפוקפקת של ליאו.

"ו...קאט!"

"אוקיי, אנשים," הבמאי הכריז בקול גבוה, "סיימנו לצלם להיום. אתם משוחררים."

"סוף סוף," פטריק מלמל ופנה אל חדרו כשברקע הוא שומע את קולותיהם של שאר השחקנים ואנשי הצוות מתארגנים ליציאה. הצילומים עייפו אותו. הוא לא אהב סצנות שכוללות רק דיבורים ותוכניות, הוא אהב את סצנות האקשן, שבהן התאפשר לו לרוץ על גגות, לירות באקדח, לבצע פעלולי סלטות ומכות. כל אלה ריגשו אותו ותמיד הכניסו בו אדרנלין אמיתי, כאילו הוא באמת היה אדם שרודף אחרי האמת ומוכן להקריב את חייו כדי להציל אדם אחר.

פטריק נעמד מול הדלת שעליה היה כתוב באותיות שחורות שמו המלא ושמו של דמותו בסרט, ליאונרדו סטילסון. חדרו היה מורווח ונוח. כורסאות עור, מיני מקרר, מיטה נוחה ואפילו חדר הלבשה קטן ופינתי. הוא נכנס אל החלל המוכר והאהוב ולקח לידיו את חוברת התסריט.

בזמן שעיין בתסריט בציפייה לראות מה יחכה לו בסצנות הבאות, דלת החדר נפתחה והוא הרים את ראשו לכיוונה. ג׳יימס עומאר עמד שם במלוא קומתו והדרו. גבר כהה עור בעל גוף חסון ושרירי. קרחת אופיינית, שפתיים עבות וחבילת בוטנים בידיו הגדולות שנראתה כל כך קטנה כשחיטט בה ודג אחר חתיכת בוטן קטנה.