9 - אבא עזב

211 39 40
                                    

הם חיכו במשך יומיים שלמים עד שסוף סוף קיבלו תשובות סופיות. היה קשה לזהות האדם שהתרסק במדבר נבדה מפני שמגובה עשרת אלפים רגל כל מה שנשאר לגוף זה רק להימרח על הרצפה. רוב העצמות היו שבורות, הפנים נעלמו לחלוטין. כלי דם ואברים נוספים פשוט התפוצצו. כאילו היו בלון מים קטן שנזרק במלחמת מים בקייטנת קיץ.

הדרך היחידה לזהות את הגופה הייתה על פי בדיקת שיניים. חלקן אומנם נשברו והתפזרו אך הצליחו לזהות אותו בעזרת שאר השיניים שנשארו. בדיקה כזו אורכת מספר שבועות אך כשמדובר בדמות ציבורית כמו פטריק, הייתה תמיד דרך לזרז את הבדיקות.

המשטרה מלכתחילה חשדה שמדובר בפטריק סמית׳ השחקן חובב האקסטרים. מפני שגופתו נמצאה במרחק כמה מאות קילומטרים מהצוק שממנו נהג לקפוץ לעיתים תכופות. מהירות הריצה, גובה הקפיצה, והרוח המדברית הם אלה שלקחו אותו כרבע קילומטר צפונה מהצוק. חבריו לתחביב העידו שפטריק נהג לקפוץ משם ושזה המרחק פחות או יותר שבו תמיד היו נוחתים.

אך הפעם משהו היה שונה. הפעם פטריק השתמש במצנח של צניחה חופשית שבו על הקופץ לפתוח את המצנח ידנית. בדרך כלל המצנח נפתח בגובה שלושת אלפים רגל בדיוק על ידי מכשיר מיוחד שמזהה זאת ופותח אותו אוטומטית. אך בצניחה חופשית, על הקופץ להחליט מתי לפתוח את המצנח, למשוך בחוט שמחובר לסרבל הקפיצה. החוט הזה פותח את המצנח הקטן ואז נפתח אוטומטית המצנח הגדול.

אך הפעם, פטריק לא פתח את המצנח. לא היה שום דבר שגוי בחוטים או במצנח. הוא פשוט נשאר סגור. מבחירה.

בראיין עכשיו ישב על המדרגות בקומה העליונה והשעין את ידיו על ברכיו. הוא לא רצה להיות בקומה התחתונה, במקום שבו אנשים לא הפסיקו להגיע אליו ולהביא אוכל בזמן שהם מספרים כמה אהבו את פטריק וכמה הוא חסר להם, עכשיו שמת.

בראיין לא רצה לראות את כל ערוצי החדשות בטלוויזיה שבכולם הופיעו פניו של פטריק ומקום ההתרסקות במדבר נבדה. הוא לא רצה לשמוע את כל השירים שזמרים הלחינו וכתבו על מותו של פטריק וכמה הם היו רוצים שיחזור.

בראיין הרגיש כאילו הם לא אמיתיים, לא שווים. כאילו פטריק לא היה ראוי להם.

ההתאבדות שלו לא הייתה מוסברת ובראיין ניסה לחשוב מה יכל לגרום לו לרצות להתאבד. התאבדות הייתה בשביל בראיין וויתור על המתנה הכי טובה שאדם יכול לקבל, את חייו. התאבדות היא הרמת ידיים במצב שבו אדם מרגיש כאילו הוא לא יכול להתמודד יותר עם הבעיות שתקפו אותו. התאבדות תמיד נחשבה כדרך הקלה לעשות דברים.

בראיין שירת בצבא ארה"ב ביחידה הקרבית במשך שש שנים. הוא לחם בעיראק מחצית מזמן השירות שלו וצפה בחבריו מאבדים את רגליהם או ידיהם והם נלחמו כדי להישאר בחיים. הם התאבקו ולא הסכימו לוותר רק כדי שיוכלו לזכות ביום אחד נוסף עם משפחתם. בראיין בעצמו כמעט איבד את חייו אך לא חשב אף פעם לוותר. מבחינתו, אנשים שמוותרים נחשבים כפחדנים ואינם ראויים לכבוד. אנשים שבוחרים במוות לא ראויים לגעגועים.

To Be YouWhere stories live. Discover now