23 - הצד של ג׳ון לי

121 20 16
                                    

״אתה יודע מה צריך לעשות,״ אמר הגבר. הוא עמד עם פניו אל החלון וגבו זקוף וישר. עמידתו יציבה וחזקה, ידו מצמידה את המכשיר אל אוזנו.

הוא ניתק את שיחת הטלפון והחזיר את המכשיר אל כיס מכנסיו המחויטים כשהוא מיישר את חליפתו ומהדק את עניבתו.

ג׳ון לי הסתובב בחזרה אל משרדו והבעת פניו אטומה. שיערו השחור והחלק מונף כלפי מעלה ברשמיות. עיניו השחורות והמלוכסנות הצטמצמו כשמוחו תר אחרי פיתרון לבעייתו הנוכחית.

״אדוני,״ מזכירה נמוכה ודקת גזרה נכנסה אל החדר ביראת כבוד ופנתה אליו. שיערה השחור היה אסוף לפקעת מושלמת ופניה היו מאופרות בעדינות. היא לבשה חליפה קצרה ושחורה שכיסתה על החולצה המכופתרת הלבנה שנתחבה אל חצאית אלגנטית שחורה שנגמרה קצת מעל ברכיה. לבוש רשמי ומכבד שג'ון לי בחר בעצמו. הוא דאג שכל אנשיו בחברה יכירו את תקנון הלבוש ויעקבו לפיו. ״יושב הראש ביקש שתתקשר אליו.״

ג׳ון לי לא טרח לענות למזכירתו והתיישב על כיסא המשרד בעל המשענת הגבוהה והנוחה כשהוא שולף את מכשיר הטלפון מכיסו ומחייג את מספרו של אביו.

״עשית את מה שביקשתי ממך?״ נשמע קולו העבה של אביו. קול מחוספס ונמוך שהעביר צמרמורת בגבו של ג׳ון לי.

״כן, אבא,״ הוא ענה מהר.

״אל תקרא לי ׳אבא׳!״ יושב ראש החברה פקד עליו. ״תכבד את מעמדי.״

״כן, יושב הראש,״ ג׳ון לי ענה בקול כנוע ובתנועה בלתי רצונית השפיל את ראשו למרות שידע שאביו לא יכול לראות אותו. ״עשיתי את מה שביקשת, ומצאתי אותו.״

״יופי,״ ענה אביו ונראה שכעסו שכך. ״תשלח אותו אליי.״

״הוא לא סתם מישהו. אני מעדיף לטפל בזה מפה,״ הוא אמר ופחד הזדחל את בטנו באטיות שגרמה לה להתהפך.

״אני לא ביקשתי ממך לטפל בזה! רק ביקשתי שתמצא אותו. אתה לא זוכר את הפעם הקודמת ש׳טיפלת במשהו׳?!״

ג׳ון לי חשק את שיניו באיפוק. למה אביו תמיד חייב להזכיר את אותה טעות?! לא משנה כמה שנים עברו מאז וכמה דברים השתנו בו, תמיד אביו הצליח להחזיר אותו לשם במשפט אחד ולתת לו כזו מהלומה שתזכיר לו את כל מה שניסה לדחוק.

ג׳ון לי אף פעם לא קיבל הערכה מאביו ותמיד ניסה לרצות אותו, אבל כל מה שאי פעם קיבל היה רק זלזול.

״אתה לא זוכר שבסוף אני הייתי צריך להתערב ולעזור לך?!״ אביו המשיך ונשמע עייף. האנחה העמוקה שנשמעה מעבר לקו העידה על גילו המבוגר. ״לא משנה...״ הוא אמר לבסוף וניתק את השיחה.

ג׳ון לי כיווץ את גבותיו בכעס והסתכל על צג הטלפון שהורה על סיום השיחה. צעקה כועסת נפלטה מגרונו והוא זרק את המכשיר על ספת העור שבפינת המשרד.

To Be YouWhere stories live. Discover now