כל משפחת סמית׳ ישבה במסעדה. הם החליטו להתגבש לערב אחד ולאכול יחד. בראיין היה זה שהציע את ערב הגיבוש. הוא רצה שכולם יהיו אבל אשלי הייתה חסרה. הייתה לה משמרת במסעדת לה פדרו בסניף המרכז המסחרי. לכן, הם החליטו להעביר את ערב הגיבוש שלהם למסעדת לה פדרו. כך אשלי גם עבדה וגם בילתה איתם. הברקה של בראיין. והוא היה גאה בעצמו.
הם ישבו מסביב לשולחן עץ עם שני מושבי עץ מרופדים משני הצדדים ובראשו שני כיסאות עץ. בראיין ישב בצד אחד של מושב העץ. אווה ומייק בצד השני. ובראש השולחן ישבו רוברט וליסה, הוריו של בראיין.
״מה אתם עושים פה?״ אשלי שאלה בכעס ברגע שהבחינה בהם מפתח הדלת של המטבח. היא עמדה ליד שולחנם והעמידה פנים שהיא שואלת אותם להזמנתם במקרה ואחד המנהלים יראה אותה.
״וואו השירות פה בהחלט מוצלח,״ בראיין אמר. הוא הסתכל על השעון בידו. ״שלושים שניות. לקחו לה שלושים שניות לעלות עלינו.״
ליסה התעלמה מדבריו והסתכלה על אשלי. ״באנו לבקר אותך.״
״וזה לא היה הרעיון שלי,״ בראיין אמר מהר. ״ניסיתי להתנגד אבל הם לא הקשיבו לי.״
״בחייך, בראיין, אני יודעת שזה אתה,״ אשלי אמרה בלחישה עצבנית והחזיקה את הפנקס והעיפרון בידיה.
״את מתכוונת לקחת את ההזמנה שלנו, או מה?״
״בראיין עשית מספיק,״ ליסה אמרה. ״אשלי, למה שלא תבקשי הפסקה לרבע שעה ושבי איתנו?״
״כבר לקחתי הפסקה היום,״ היא רטנה.
הם המשיכו להתווכח עד שהתפשרו על כך שאשלי אומנם לא תשב איתם לשולחן אבל היא תבקר אותם כל כמה דקות בתירוץ ה׳לא חסר לכם כלום?׳ של מלצריות טובות. עוד אחד מרעיונותיו המבריקים של בראיין.
כל אחד הזמין את מה שרצה. מייק קיבל ארוחת ילדים שכללה צ׳יפס ושניצל למרות שכולם ידעו שהוא לא יצליח לגמור הכל. אווה הזמינה פסטה רביולי כמו של ליסה ורוברט ובראיין הזמין ארוחת ילדים כמו זו של מייק. למסעדה לא היה סטייק מדיום אז הוא התפשר על צ׳יפס ושניצל. אשלי בעצמה אכלה כשליסה דחפה את המזלג לידה כל פעם שעברה. היא רק קיוותה שאחד המנהלים לא יראה אותה אוכלת מצלחתם של אחד האורחים.
״היי, תקשיב,״ אשלי התיישבה בספסל הישיבה של בראיין ונאלצה לדחוף אותו פנימה. היא כבר פינתה את שולחנם משאריות האוכל והכלים ועכשיו הם אכלו סופלה שוקולד. ״אתה רואה את האישה הזאת שם?״
בראיין עקב אחרי אצבעה. בסוף המסעדה ישבה אישה חומת שיער ולבשה חולצה וחצאית שחורים. החולצה הייתה מכופתרת וצמודה והחצאית הייתה קצרה וצמודה, אלגנטית אפילו, תואמת לחולצה. היא נעלה נעלי סניקרס שהיו מנוגדים לבגדיה האלגנטיים ושיערה התפזר על כתפיה ברישול כאילו עכשיו שחררה אותו מהגומיה שאזקה אותו לקודקודה. אבל בגדיה לא הטרידו את בראיין. מה שהטריד אותו היה מבטה. ברגע שהתיישבו במקומם במסעדה היא לא הפסיקה להסתכל עליהם. היא ישבה לבדה, ובניגוד למנהג אנשי הדור, היא לא נשאה טלפון נייד או מכשיר כלשהו. היא רק ישבה שם מכווצת במקומה, כאילו מתפללת שאף אחד לא יבחין בקיומה. היה נראה כאילו באותו רגע היא עצרה בעצמה מלהגניב מבט לעברם.
YOU ARE READING
To Be You
Misteri / Thrillerמה קורה אם הדבר שאתה הכי אוהב בעולם הוא ׳סכנה׳? מה קורה אם התחביב שלך הוא ללכת על החוט הזה שבין חיים ומוות? פטריק סמית' אוהב ספורט אקסטרים. לא, הוא לא אוהב את זה, הוא מכור לזה. פטריק הוא שחקן בסרטי הפעולה הפופולריים ביותר בכל ארה״ב. בחייו האמיתיים פ...
