28 - כמעט טביעה

134 14 23
                                    

אוקיי אז היי!!
זאת התראה על פרק מאוד ארוך, אחרי הרבה זמן שלא העלתי, מגיע לכם.
בהצלחה!
••••••••••••••

בראיין חזר ללוס אנג׳לס והשעה הייתה עדיין מוקדמת. נותרו לו לפחות שלוש שעות עד לפגישתו עם ג׳יימס ומישל על החוף. הוא לקח פניה ימינה על הכביש המהיר כדי לתדלק. הוא שילם בשטר של חמישים ונכנס לשתות קפה. בזמן ששתה הוא פתח את הפלאפון ונכנס לעמוד האינסטגרם של אשלי. היא פרסמה תמונה חדשה דקות ספורות קודם לכן שבה היא נראתה ליד נער בן גילה, שבראיין זכר שראה קודם. נער גבוה ומעט שרירי, שיער חום שהתאסף בקוצים על ראשו וזיפים. עינים קטנות וירוקות. בראיין ראה אותו בהלוויה ופגש בו שוב באותו בוקר. מאקו.

ברקע נראה הבר. בראיין זיהה זאת על פי כמות המדפים ובקבוקי המשקאות שאפיינו אותו. התמונה תוייגה במילים ״יחד ביקב של ג׳ו״. בראיין הכיר את הפאב הזה. הוא היה ממוקם בצפון העיר, ליד החוף.

הוא לא הבין את מטרת פרסום התמונה. הוא אף פעם לא הבין את כל בני הנוער שנהגו לדווח האחד לשני בכל רגע של היום בדיוק איפה בילו ועם מי. אשלי נהגה כמותם ושלחה דיווחים באתרי חברויות כמו אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר ורשתות נוספות שבראיין לא הכיר ולא רצה להכיר.

הוא הכניס לתוכנית הניווט בנייד את כתובת המקום ונסע לכיוון. בשונה מאחותו, הוא לא דיווח בשום אתר שהוא בדרך אל הפאב. הוא לא אהב את העובדה שאנשים יידעו לאן הוא הולך עוד לפני שהגיע. זה הורס את גורם ההפתעה.

הנסיעה ארכה שעה ועשרים דקות. שוב הפקקים של לוס אנג׳לס. בבוקר הוא נתקל באנשים שנסעו לעבודה ועכשיו הוא נתקל בהם חוזרים לביתם אחרי יום העבודה. בראיין החנה את האופנוע בחניה שלפני הכניסה והשאיר את הקסדה קשורה. השעה הייתה קצת אחרי שבע בערב אבל בתוך המבנה היה נראה כאילו זה אמצע הלילה. זה קטע של ברים. עוד מואר בחוץ אבל בפנים יש תחושה של לילה אינסופי. נותן לך להנות בלי תחושת הזמן. היקב של ג׳ו היה אחד מהמקומות האלה. מסתבר שאדם בשם ג׳ו השתלט על מפעל יין ישן והפך אותו לפאב. זה היה היקב היחיד בעולם שלא באמת הגיש יין, כנראה.

עם כניסתו של בראיין עיניו נמשכו ישר אל המיכל הכסוף, ענק המימדים, שהיה בגובה של יותר מחמישה מטרים וקוטר של שלושה. הוא הפך ממיכל לאחסון יין למדרגות לולייניות שהובילו אל הקומה העליונה של הפאב שבה היו מקומות ישיבה עם ספות עור ושולחנות עץ. בצד השני היה מיכל כסוף קטן יותר ונמוך יותר שהפך לעמדת התקליטן. בראיין התקשה בהתחלה לזהות את המיכלים הכסופים בגלל עיצובם החדש. הם היו מכוסים בכתובות גרפיטי גדולות וצבעוניות שכיסו את כל המיכל עד סופו. לולא היה מכיר את צורתם של מיכלי האכסון, בראיין לא היה מזהה אותם לעולם. עיצוב חדשני ומקורי בהחלט.

To Be YouWhere stories live. Discover now