תשומת ליבו של ג׳ון לי הוסחה מהנהיגה כשצלצול טלפון נשמע. הוא שלח את ידו בחיפוש אחר מכשיר הבלוטוס הקטן ואחיזות בהגה הוחלשה מעט. למזלו, הוא נסע בכביש ראשי שהיה פקוק מאוד בשעה זו של היום ולכן מהירות נסיעתו הייתה על פחות מעשרה קילומטרים לשעה. בעצם, הכבישים בטוקיו תמיד היו פקוקים כל כך בגלל צפיפות האוכלוסין ביפן כתוצאה מהשטחים שלא התאימו למגורים ברוב האיים שהרכיבו את יפן. אם הוא היה רוכב על אופניים, כנראה היה מגיע מהר יותר אל דירתו. אבל הוא איש עסקים. והיה לו רכב משלו. אופניים אפילו לא היו במגרש המשחקים בילדותו.
הוא תחב את מכשיר הבלוטוס אל אוזנו ולחץ על הכפתור בצד. ״דבר,״ הוא אמר.
״לקחנו את אמברטו אל המחסן ואנחנו מדברים איתו עכשיו,״ אמר המזכיר בעל הקול המנותק. ג'ון לי תמיד החשיב את עצמו כמנותק רגשית מכל סיטואציה או מצב ואף פעם לא הראה רגשות, אבל המזכיר שלו עלה עליו בזה בלי להתאמץ בכלל. אף פעם לא היו לו רגשות וג'ון לי לא זכר אפילו פעם אחת שראה אותו מחייך או פחות רציני.
״איפה אוונג׳לין אמברטו עכשיו?״
״בדירה שלך, אדוני,״ נשמע הקול שוב.
הוא הנהן לעצמו ועקב בעיניו אחרי הקטנוע הקטן שניווט את דרכו בין המכונית האיטיות. ״אדיוט,״ הוא מלמל כשהיה עליו לבלום בפתאומיות כשהולך רגל חצה את מסלולו.
אבל ככה זה בטוקיו, כל אחד התנהג כאילו הכביש שייך לו, והלך איך שהוא רוצה, נהג איך שהוא רוצה וצפר כמה שהוא רוצה.
״אדוני?״ המזכיר על הקו נשמע מהוסס וג׳ון לי חיכה לשאלה שעמדה על קצה לשונו. ״האם יורשה לי לשאול למה ציווית להביא את הנערה אל הדירה שלך, אדוני?״
״בגלל שכולכם כנראה שכחתם מה המטרה שלנו,״ הוא אמר. ״רוסקורו אמברטו הוא המטרה שלנו והבת שלו היא רק קלף מיקוח. עלינו לגרום לאמברטו לחשוב שבתו סובלת אבל לא באמת לזרוק אותה לאיזה מרתף.״
״כן, אדוני,״ מזכירו ענה בקול שלא יכל להיות יותר מכני ורובוטי.
ג׳ון לי ניתק את השיחה והניח את מכשיר הבלוטוס על המושב לצידו. כל שהיה לו לקוות הוא שאביו לא יגלה על הנערה המוסתרת בדירתו. הוא ידע שאביו לא יבין. אביו אף פעם לא הבין אותו.
המכונית השחורה נכנסה בזהירות אל החניה התת-קרקעית של אחד מגורדי השחקים בטוקיו. הוא חנה בחניה הקבועה שלו והתקדם אל מעלית הבניין. המעלית הייתה מסוג המעליות עם המוזיקה המשעממת שהתנגנה ברקע כל הזמן. מזל שזו הייתה מעלית מחברת טושיבה, היא הייתה מהמהירות בעולם והגיעה עד לקומה העשרים וארבע תוך חמש שניות. הוא אפילו לא הספיק להשים על הקיר וכבר פנה ימינה אל המסדרון. הוא שלף את המפתח המגנטי ופתח את דלת הדירה 2410.
את נעליו ג׳ון לי חלץ בכניסה ועבר במסדרון הצר והקצר אל הסלון. ידיו נתחבו אל כיסיו והשקט שקיבל את פניו לא מצא חן בעיניו. בדרך כלל דירתו אכן הייתה שקטה וריקה אך הפעם נערה בגיל העשרה הייתה בדירה והשקט הקבוע הוא זה שהכין אותו לבאות.
YOU ARE READING
To Be You
Mystery / Thrillerמה קורה אם הדבר שאתה הכי אוהב בעולם הוא ׳סכנה׳? מה קורה אם התחביב שלך הוא ללכת על החוט הזה שבין חיים ומוות? פטריק סמית' אוהב ספורט אקסטרים. לא, הוא לא אוהב את זה, הוא מכור לזה. פטריק הוא שחקן בסרטי הפעולה הפופולריים ביותר בכל ארה״ב. בחייו האמיתיים פ...
