Love story

פרק 5

לאחר התכתבות חופרת שלי עם אדוארד במשך שבוע שלם הוא הציע לי לצאת איתו לדייט.
היה לי קשה לסרב, הוא סיפר עליי כבר להורים שלו ולחברים שלו ולזרוק אותו יהיה רע מצידי.
אבל,שאלוהים יסלח לי, הוא היה ממש מעצבן.
כל שנייה שאל מה אני עושה,וביקש דיווח על כל רגע בחיי.

חיכיתי לו בכביש והוא הגיע ברכב ישן ומסריח,נכנסתי לבפנים וניסיתי להיראות הכי נחמדה אי פעם.
נכנסנו למסעדה וקנינו פיצה,
"אז איך היה היום בעבודה?" הוא שאל,בפה מלא פיצה.
שאנשים מדברים בפה מלא זה עושה לי חשק לרצוח אותם, זה כל כך חסר תרבות!
"בסדר,אני מניחה..דיברנו כל היום אז אין לי בדיוק מה לחדש לך"צחקתי,לוקחת ביס.
"יש עוד מעט הופעה של כריס בראון, רוצה ללכת?" הוא שאל,שותה מים.
כריס בראון היה זמר מאוד מוכשר ואני כל כך נהנתי בהופעה האחרונה שהייתי שלו,אך עם אדוארד אני בטוחה שלא אהנה.
"מתי?כי אני עמוסה כל השבוע" שיקרתי,אוי אני מרגישה כל כך לא נעים!
"עוד חצי שעה בערך" הוא צחק
"אה,כאילו עכשיו?" שאלתי והוא הנהן
"אני אוותר."חייכתי בנמיסות,מקווה לא לפגוע בו.
"למה?" הוא התעקש
"כי אני לא עם בגדים מתאימים" הנפתי ידיי באוויר.
"טוב" הוא הרים גבותיו נאנח וממשיך באכילת הפיצה שלו.
סביר להניח שזה היה הדייט הכי גרוע שהייתי בחיי,והיה לי דייט אחד בחיי והוא היה בכיתה ט' ואותו הבן הכניס לי צפרדע לחזייה.
"לוקח לך המון זמן לאכול,מאדיסון" הוא נאנח מניח רגלים על הכיסא שלצידו.
"אני לא רעבה" הזזתי את המגש פיצה לכיוונו.
"חשבון" הוא קרא
ולאחר שניה הגיע מלצרית.
"יצא לכם 30 דולר" היא אמרה בחיוך המאפיין מלצריות.
"על מה 30 דולר? השארנו 3 פיצות אתם יכולים להביא למישהו אחר" אדוארד אמר מצביע על המגש
"מה?" המלצרית אמרה צוחקת
"אני לא אשלם על מגש מלא אם השארנו שלוש פיצות!" הוא נהיה אדום.
זה המצב הכי מביך שהייתי בו בחיי,אנשים הביטו בנו בגלל שאדוארד הרים את קולו והמלצרית עמדה להתפוצץ לו מצחוק מול הפנים. ברגעים אלה הייתי רוצה פשוט להיעלם.
"אני אשלם" אמרתי,מוציאה 30 דולר מכיסי לפני שיהיה כל התנגדות מצד אדוארד
"לא!פאק מאדיסון,לא!" אדוארד כעס, קם מכיסאו משך בידי ויצאנו מהמסעדה מלווים במבטיהם של הסועדים במסעדה.
"אתה שוב פעם עושה את זה אדוארד" משכתי את ידי מידו לאחר שיצאנו מהמסעדה
"עושה מה?" הוא שאל,מגרד בראשו
"מחזיק בידי ומושך אותה." אמרתי מחזיקה בידי,שהייתה עם אדום בדיוק במקום בו אדוארד אחז בה.
"אני מצטער" הוא הוריד דמעה.
אוי אלוהים אני פוגעת בו בלי לשים לב!
"לא,לא,זה בסדר!" חיבקתי אותו והוא חיבק אותי נאנח בזרועותיי.
אני מרגישה שאני עושה בייביסיטר ולא יוצאת לדייט.

כעבור שבוע
אדוארד לוקח אותי לבית שלו.
הוא גר עם ההורים שלו לכן אני הולכת להכיר את המשפחה שלו.
במשך כל השבוע שעבר,כולם מכל הכיוונים לחצו עליי לעזוב אותו אך אין לי לב לזה.
"אל תתנהגי כמו זונה,בבקשה.זה ההורים שלי" אדוארד אמר שנייה לפני שפתח תבית,משאיר אותי פעורת פה בכניסה.
אי פעם התנהגתי כמו זונה?
אני בחורה שמתלבשת ומתנהגת מכובד בהחלט! ואין שום סיבה שהוא יקרא לי ככה.
אך זה לא הזמן לדרמות.
נכנסנו לדירה של הוריו,דירה מלאת פרחים ובסלון ישבו שני הוריו,ואחיו הקטן שהיה בטלפון שלו.
"אמא,זוהי מאדיסון. ומאדיסון זוהי אמא שלי,קורטני" הוא הכיר בנינו ולחצנו ידיים.
אמא שלו ואבא שלו ככ התלהבו להכיר אותי,הם היו באמת חמודים.
לאחר ההיכרות עם המון מחמאות מצידם,הלכנו לשולחן האוכל ואכלנו ארוחת ערב,סושי.
"אז את עובדת בApple בתור מה?" אביו שאל,אוכל בפה פתוח.
עכשיו ברור מאיפה כל התרבות של אדוארד.
"מזכירה של אחד מהמנהלים בApple " אמרתי בחיוך ענק.
תמיד אתגאה בעבודתי,כי העבודה הזו הייתה עבודה טובה מאוד.
"וואו זה מדהים" אימו של אדוארד הסתכלה עליי ביראת כבוד.
לאחר הארוחת ערב,עלינו לחדרו של אדוארד.
החדר של אדוארד היה מפוצץ בפוסטרים של דוגמניות חצי ערומות. החדר הזכיר לי חדר בקולאג' וזה היה כל כך לא יאה.
"טוב,אז באלך לראות סרט או משהו?" הוא שאל והנהנתי לשלילה.
"אפשר לראות את הספרים שיש לך?" שאלתי מצביעה על מדף הספרים והוא הנהן בחיוך נחמד.
הלכתי לעבר המדף והבטתי בספרים,לוקחת ספר שמשך את תשומת ליבי והתחלתי לקרוא את התקציר.
לאחר מכן עוד ספר,ועוד ספר,ועוד ספר.
לאחר שנייה שלקחתי ספר חדש הרגשתי את הלחי שלי שורף,ורק לאחר שיצאתי מההלם הבנתי שהוא העיף לי סטירה.
"אל תיגעי בספר הזה לעולם!" הוא צרח,לוקח את הספר מידיי.
הדמעות איימו לצאת,הייתי כל כך מבוהלת,הוא הרים את ידו וחששתי שהוא ירביץ לי שוב אז הלכתי אחורה בבהלה.
לאחר מכן הוא המשיך כאילו הכל כרגיל והמשיך להראות לי ספרים וסיפר לי על העלילה,בעודי מחזיקה בלחי שלי ומבוהלת יותר ממה שהייתי כל חיי.
"א..אפשר..איפ..איפה השירותים?" גימגמתי,פחדתי שתוך שנייה הוא יתהפך ויתחיל להכות אותי ללא הפסקה.
הוא הסביר איפה הם והלכתי לשירותים כמה שיותר מהר, מחפשת את הטלפון שלי במהרה אך שכחתי אותו שמה. עד כמה אני מפגרת???
אני כל כך מבוהלת, אני לא יודעת מה לעשות!
יצאתי מהשירותים אחרי דקה,לא רוצה לגרום לאדוארד להתעצבן.
"מה השעה?" שאלתי את אדוארד,בשקט.
"שמונה ועשרה" הוא אמר,בוהה בספר שלקח ממני בצעקות וכאפה.
"אני צריכה ללכת הביתה"לקחתי את התיק במהרה.
בחיים שלי לא רציתי ללכת ממקום כולשהו כמו שרציתי ללכת עכשיו מהבית שלו.
"אסיע אותך" הוא קם מהמיטה והנהנתי לשלילה במהירות.
"אני בסדר,תודה" אמרתי וירדתי מהר לקומה למטה.
הוא לא ירביץ לי מול הוריו,לא?
"היי,חכי לי מאדיסון!זה לא מנומס!" הוא צעק מתעצבן.
אביו ואימו קמו מהספה והביטו בנו,
"א..אני צריכה ללכת.תודה על האירוח!" רעדתי מפחד,ואדוארד הגיע לפניי כועס.
"מה לעזאזל?" הוא צרח והעיף לי אגרוף לבטן.
התפתלתי מכאבים, והתחלתי לבכות.
הייתי חסרת אונים ולא ידעתי מה לעשות.
הבטתי אל הוריו שפשוט חזרו להסתכל בטלויזיה
אני מרגישה כאילו נשרפת לי הבטן ומפחדת על חיי.
התפללתי שאצא מכאן.
לא הייתי צריכה לקחת את המספר שלו,לא הייתי צריכה לבוא לכאן.
"תעלי למעלה!" הוא הרים אותי בידו ומשך אותי אחריו.
"תעזוב אותי!" צרחתי,מתאבקת בו.
עוד סטירה.
ועוד סטירה.
בעיטה לבטן,
בעיטה לרגל.
הרגשתי שאני מתמוטטת,לא יכלתי יותר.
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שהתעלפתי זה שהוא הביא לי בעיטה לראש.
התעוררתי אחרי 5 דקות,על המיטה בחדרו והוא מנקה את הדם שלי עם פניו.
פחדתי לפקוח עיניים.
פקחתי את עיניי בסופו של דבר,פוגשת את פניו.
הוא יהרוג אותי.
"אני מצטער" הוא אמר בחיוך.
תוך 5 שניות,בלי מחשבה בעטתי לו בביצים דבר הגרם לו להתפתל ורצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי.
הגעתי במהרה לרחוב ראשי ורצתי כל עוד נפשי בי.