Love story

פרק 21

הבטתי עליו,המומה מתמיד.
"כ.." ניסיתי לדבר אך התרגשותי גברה עליי.
"כן!" אמרתי לבסוף בהתרגשות ודמעות על כל פניי.
הוא הביט בי באושר,שם את הטבעת היפהפיה על אצבעי וקם בשביל לנשק אותי.
הנחתי את ידיי בכתפו מנשקת אותו.
עכשיו זה לנצח.
אני אהיה עם הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם תמיד,ונקים משפחה.
חיבקתי אותו ולא רציתי לעזוב אותו,
עם כל הכאבים שהיו בגופי הייתי הבן אדם הכי שמח בעולם.
"אני אוהבת אותך גרייסון" אמרתי,מאושרת.
"אני אוהב אותך" הוא השיב בחיוך.
--

"בוקר טוב!" אמילי אמרה נכנסת למעלית
"בוקר מצוין" אמרתי מחייכת
"הטבעת הזאת פשוט קורנת" היא אמרה צוחקת וחייכתי "איך זה לחזור לעבודה?"
"אני הבן אדם הכי חננה בעולם אם התגעגעתי לעבוד?" שאלתי צוחקת
"הכי חננה שקיימת!" היא אמרה וחיבקה אותי
"איך בבית?" שאלתי והיא חייכה
"האמתי,הבאנו שותפה חדש" היא אמרה
מה?
לא ציפיתי שהחדר הקטן הזה ישאר שלי לנצח אך זה בהחלט אכזבה. אני מרגישה ממש מנותקת אליהם.
"מה ?" היא הביטה בי
"כלום" שיקרתי "איך היא?"
"נחמדה,היא לגמרי שונה ממך שאנחנו מתים" היא צחקה "היא כל הזמן במועדונים וקמה באיזה 3 אחה"צ "
"לא הסטייל שלכם?" שאלתי
"להה..היא יותר מידי במועדונים."היא אמרה והנהנתי,שמחה קצת.
"התחלתם לעשות את ההכנות לחתונה?"
"לא,קבענו היום להתחיל. אלך לעבודה של גרייסון בהפסקת צהריים ונדבר קצת על זה"אמרתי
"תקבעי שמלה יפה לשושבינות אחרת אסקול אותך" היא אמרה וקרצה לי
"אני מצטערת אמילי,האחיות שלי יהיו השושבניות.." אמרתי מגרדת בראשי
"מה?" היא אמרה מופתעת
"סתם אני צוחקת" אמרתי והתחלתי לצחוק והיא סתרה לי בכתף
"מזדיינת! לשנייה האמנתי" היא אמרה מניחה יד על הלב
"אל תדאגי את תהיי השושבינה שלי" נישקתי אותה בלחייה.

עבדתי ללא הפסקה,דילגתי על הארוחת בוקר והמשכתי לעבוד ובהפסקת צהריים נסעתי לגרייסון.
החניתי את הרכב ועליתי לקומה של גרייסון. נכנסתי למשרדו רואה את הגבר שלי יושב בחליפה ועניבה במשרד ענק עם הרקע של ניו יורק ברקע.. הוא כל כך מושלם.
בלי לחשוב פעמיים הוצאתי את הטלפון שלי,מצלמת אותו מביט בדפים מסויימים.
הוא היה כל כך מושלם,וכל כך שלי.
"היי לך" אמרתי והכנסתי את הטלפון לכי
"התגעגעתי אלייך" הוא אמר,קם מכיסאו הולך לכיווני ומנשק אותי.
"אני יותר" חייכתי אליו ונישקתי אותו.
"אתה עסוק?" שאלתי לאחר שהתיישבתי בכיסא
"כן" הוא אמר בחיוך
"אז נוכל לעשות את זה פעם אחרת"אמרתי והוא הנהן לשלילה
"מאיפה בכלל מתחילים?" שאלתי בזמן שהנחתי את הלפטופ שלי על השולחן.
"קודם כל רשימת אורחים" הוא אמר ופתח את המחשב הנייד שלו. " תרשמי את כל האורחים שלך ואני ארשום את שלי."
"אוקיי" הסכמתי איתו והתחלתי במלאכה.
כל המשפחה שלי כמובן ובני הזוג והאחיינים שלי.
שותפיי לדירה.
כמה חברות ילדות.
כמה חברות מהכפר.
כמה חברות מהעבודה.
כמה חברות שהכרתי בעיר.
הגעתי בסך הכל ל70 איש.
"סיימתי"אמרתי לאחר חצי שעה בהן הייתי עסוקה בלא לשכוח אף אחד ושלא יפגע שלא הוזמן.
"יש לי 700 איש בערך,כמה לך?" הוא שאל
"מה?" שאלתי המומה
"הרוב מחברת Apple,חברי ילדות,חברים בכללי,אנשים שאני עובד איתם,משפחה מורחבת וכ'ו" הוא הסביר.
"יש לי רק 70" אמרתי באי נוחות.
"אז מה,זה בסדר גמור" הוא עודד אותי.
"אני לא רוצה חתונה המונית גרייסון"
"מה המוני בזה? רק 700 איש זה קצת. בחתונה של אבא שלי באו פי שתיים"
"בחתונה של ההורים שלי היו 100 איש. אני לא רוצה כל כך הרבה אנשים ובמיוחד שאת רובם אני אפילו לא מכירה. איפה נכניס את כולם?" נאנחתי
"בייבי יש המון אולמות גדולים" הוא אמר מלטף את ידי
"למה אתה לא יכול לצמצם את זה? תבחר רק כמה אנשים מעבודה,חברים שלך ומשפחה. "
"כי אחר כך הרבה אנשים יפגעו מזה,ואת כל מי שאני מזמין אני מכיר"
"גרייס,אני ארגיש לא בנוח בחתונה שלי"הסברתי
"את תראי שהכל בסדר איתם וכולם יאחלו לך מזל טוב"
"גרייסון,תוריד אנשים." התחלתי להתעצבן
"לא" גם הוא מתחיל.
"טוב אז אני רוצה חתונה בכנסייה וזהו סגרנו את העסק" שילבתי ידיי
"לא" הוא הינהן לשלילה
"אתה לא קובע לי"
"גם את לא קובעת לי."
"טוב,נגמרה לי ההפסקה בעבודה אני צריכה ללכת"
לקחתי את התיק ולפטופ והלכתי עצבנית.
מה הקטע שלו? כל כך קשה לו להתפשר?
גם ככה את רובם הוא מכיר בערך 5 שניות.
הגעתי לעבודה ועבדתי עד מאוחר מהרגיל,
לשם שינוי לא רציתי להגיע לבית. אין לי כוח לריב עם גרייסון,זה סתם מיותר.
הוא התקשר מספר פעמים,התחיל לדבר על זה ונקלענו לוויכוח המטומטם הזה שוב פעם.
"מה את עושה פה? עוד לא הלכת?" הבוס שאל כאשר יצא מחדרו
"לא,אלך עוד מעט" אמרתי
"לפי מה שידוע לי סיימת לעבוד לפני שלוש שעות"
"כן" אישרתי את דבריו
"למה את לא הולכת? קרה משהו?" הוא התיישב לצד שולחני.
"כמו שאתה יודע אני וגרייסון מתחתנים" אמרתי והוא הנהן "והוא מתכוון להזמין 700 איש"
"מה הבעיה פה?"
"הבעיה היא שאני מזמינה רק 70 איש,וכל מי שהוא מזמין סביר להניח שהוא בקושי מכיר" אמרתי בעצבים.
"את ידעת שאת הולכת להינשא לבן אדם מליונר,את ידעת שהוא עובד בכל רחבי תבל. וזה אחד מהדברים הנלווים." הוא הסביר ברוגע "אם הוא לא יזמין אחד מהאנשים בעבודה שלו, הוא סתם יסתבך עם אנשים והם יפגעו"
"זה החתונה שלי. אני לא רוצה להרגיש לא בנוח בחתונה שלי" טענתי
"את תרגישי בנוח. אין לך מה לדאוג לגבי זה,אנשים רק יפרגנו לך."הוא הסביר
"אני לא יכולה לסמוך על זה"
"תחשבי על כך שזוהי גם חתונתו של גרייסון" הוא אמר וקם " לילה טוב יקירה. אני מקווה שתפתרו את זה"
"לילה טוב אדוני ותודה" חייכתי אליו
"ותלכי לבית מאדיסון. ארוסך מחכה לך" הוא אמר מתוך המעלית וצחקתי על כך שאמר ארוסך.

יש משהו בדבריו,
זוהי גם חתונתו של גרייסון.
אך בהחלט זוהי גם החתונה שלי.
ואני לא מעוניינת ב700 איש.
אולי אצליח לעשות משא ומתן עם גרייסון.

לקחתי את תיקי ונסעתי חזרה לבית.
נכנסתי לבית,רואה את גרייסון שרוע על הספה ללא חולצה רואה טלויזיה.
"היי" הוא אמר
"היי"
הנחתי את התיק בשולחן והתיישבתי לצידו. מחכה שיתחיל לדבר.
"מה?" הוא שאל לאחר שבהיתי בו במשך דקה.
"אתה מתכוון לדבר איתי על זה?" שאלתי
"אין על מה, יש לי 700 אורחים" הוא אמר
"אתה לא יכול אפילו טיפה להתפשר?"
"אני לא יודע,אולי" הוא כיבה את הטלויזיה.
"גרייסון תפסיק להיות כזה אגואיסטי"
"אני לא אגואיסטי,את מתנהגת כמו אגואיסטית. זה החתונה של שתינו"
"ואני לא צריכה להרגיש בנוח בחתונה שלי?"
"את תרגישי בנוח,תפסיקי לחשוב ככה זה לא יקדם אותנו לשום מקום"
"אני מוכנה להתפשר" הצעתי
"איך בדיוק?" הוא שאל
"תזמין רק 500 איש"
"וככה אוותר על 200 איש?" הוא הרים גבות
"אתה צוחק עליי?" התעצבנתי שוב.
אני מוותרת על הנוחות שלי בשבילו ולהוריד 200 איש מתוך 700 זה כלום יחסית.
"עדיין אנחנו מדברים על 200 איש שיצפו ממני שאזמין אותם" הוא אמר
"גרייס תפסיק לחשוב על מה אנשים אחרים יגידו אוו יעשו. זה החתונה שלנו לא שלהם" אמרתי
"אני לא יודע" הוא הניח ידיים על ראשו
"אתה מתנהג כמו כלבה בררנית" אמרתי ולקחתי את תיקי לחדרי ונכנסתי למקלחת.
שמתי שמפו על ראשי ולאחר מכן מרכך, ושמעתי תיקתוק בדלת.
"כן?" שאלתי
וגרייסון פתח את הדלת,והתיישב על השירותים.
"טוב אני מוכן להתפשר" הוא נאנח
"תודה" חייכתי
"למה בכלל את צריכה את זה?" הוא אמר ולקח שמפו לפנים.
"לפנים" צחקתי, מנקה את מרכך משיערי.
"מסוג השטויות שרק נשים קונות" הוא אמר צוחק וחייכתי
"אפשר את המגבת שלי?" שאלתי,הושטתי את ידי מחוץ לדלת המקלחת(יש במקלחות מין דלת שקופה מזכוכית) וגרייסון הושיט לי אותה.
התנגבתי ויצאתי מהמקלחת,
עומדת מולו.
"את כל כך יפה" הוא אמר מלטף את פניי ולאחר מכן מנשק אותי
חייכתי אליו ונישקתי אותו שוב.
לאחר חצי שעה הייתי מוכנה לשינה,
אך לפני זה אני וגרייסון אכלנו ארוחת ערב.
"את מכינה וופלים כאלה גרועים" הוא אמר,אוכל את הוופל שהכנתי לו.
"אמילי ממש אוהבת אותם" הוצאתי לו לשון
"הם קשים כל כך" הוא אמר מנסה ללעוס בוופל והתחלתי לצחוק גורמת לו לחייך.
"אוקיי אז קבענו 570 בערך אורחים. עכשיו אולם." אמרתי
"מצאתי כמה אולמות בזמן העבודה שלפי דעתי יתאימו" הוא אמר והושיט לי את הטלפון שלו לראות את הצילומי מסך שביצע.
בחרתי אחד מהם וגרייסון הסכים אותי ולאחר מכן התקשרנו לבעלי המקום.
השעה הייתה מאוחרת,אך אולמות אמורים להיות זמינים תמיד.
ואכן,ענו לנו וגרייסון דיבר בטלפון.
"אנחנו מעוניינים בתאריך 10/11 "גרייסון אמר
"570 בערך אנשים" הוא המשיך
"מתי נוכל לראות את המקום?" הוא שאל
"בייב את יכולה מחר ב5 אחר הצהריים?" הוא שאל אותי והנהנתי
"אוקיי,נבוא. תודה לך,לילה טוב" הוא אמר וניתק.
"יש לי משהו להראות לך" גרייסון אמר מחייך
"מה?" שאלתי מופתעת.
הוא קם מהכיסא,פתח מגירה מסויימת והוציא משמה מעטפה והושיט לי אותה בהתלהבות.
"אם לא תאהבי את זה נוכל לשנות.זוהי רק הצעה" הוא אמר והינהנתי.
פתחתי אותה במתח,
ונגלה לעיני הזמנה לחתונה.
גרייסון בחר אותה?
זה כאילו הוא קרא את מחשבותיי.
"מה את חושבת?" הוא שאל
"זה יפהפה גרייס" אמרתי מחייכת
"באמת?" הוא הופתע
"כן" אמרתי בהתלהבות,וקמתי מכיסאי והתיישבתי עליו מנשקת אותו בלי הפסקה.
"אני שמח שאת אוהבת את זה" הוא חייך
וכך השגנו הזמנה יפהפיה לחתונה.
----
תודה על הלייקים והתגובות זה ממש משמח אותי!
אוהבת 💕