Love story

פרק 18

דרך אגב בגיפ שיש רשום למטה משהו אבל הוא מוסתר אז רשום שמה : I know i have a heart , i can feel it breaking (אני יודעת שיש לי לב ,כי אני יכולה להרגיש אותו נשבר)
ואזהרה זה פרק ממש עצוב אולי אני נסחפת אבל פשוט נשבר לי הלב.
"גרייסון?" אמרתי בהפתעה גמורה.
"לאדל יש יום הולדת ונפלו לי כל הפרחים איזה שיט" הוא נאנח והחל לאסוף את הפרחים והניח את הקופסה הקטנה.
הרגשתי כאילו נפלה לי אבן מהלב מסיבה לא ברורה אך בהחלט התאכזבתי קצת.
ניגשתי לעבר הקופסה הקטנה,פתחתי אותה ומגלה שני עגילי זהב.
"אה" ניסיתי להגיד הכי טבעי שיש.
"טוב,אני חייבת לזוז לעבודה" המשכתי מגרדת בראשי עדיין באי נוחות.
"את לא רוצה להביא לאדל את המתנה איתי ביחד?" הוא שאל והנהנתי לשלילה.
"אתם מכירים מזמן,עדיף שתביא לה לבד" אמרתי ונישקתי אותו
"ביי בייב" הוא אמר ונישק אותי בחזרה.
בנסיעה לעבודה תהיתי למה ירדה לי אבן מהלב אבל עם זאת התאכזבתי.
אני אוהבת את גרייסון בכל ליבי,אך זה מתאים עכשיו? הוא מסוגל להתחייבות הזו? אני מסוגלת להתחייבות הזו?
אני חייבת להפסיק לחשוב על זה.
כאשר הגעתי לעבודה הזמן עבר מהר,כהרגלו.
עד שהגיעה השיחת טלפון שלא ציפיתי אליה.
"משרדי אפל שלום" אמרתי למספר הלא מוזהה
"שלום אני מדברת עם מאדיסון האריס?" אמרה הבחורה בצד השני
"כן,מי זה?" שאלתי
"שלום לך,אני ארוסתו של גרייסון" היא אמרה
"סליחה?" שאלתי צוחקת
"מה מצחיק?" היא אמרה בשיא הרצינות.
"מה לעזאזל?" הפסקתי לצחוק.
"אה,גרייסון לא סיפר לך שהוא מאורס?" היא שאלה
"כי הוא לא מאורס." אמרתי מתחילה להתעצבן.
"מוזמנת לבדוק באינטרנט. קוראים לי קרולינה בראון" היא אמרה בנחת רוח.
תוך פחות מ5 שניות כבר חיפשתי את שמה במנועי גוגל.
הראה לי המון תוצאות
"קרולינה בראון ביתה של ארבל בראון המליונרית הידועה נישאת לגרייסון הייל,בנו של קולטון הייל אחד המליונרים הגדולים בעולם"
"קרולינה בראון וגרייסון הייל נישאים!"
"קרולינה בראון אומרת : קבענו לגור בניו ג'רזי ואנחנו מקווים לשני ילדים!"
"גרייסון הייל בורח מקרולינה?"
הספיק לי לקרוא.
וגם עם זה שעיניי התמלאו דמעות,
גרייסון שקרן.
הוא שקרן.
הוא מאורס.
הוא לא רואה עתיד איתי.
הוא ייברח גם ממני.
"נו?עכשיו את מאמינה לי?" נשמע קולה מהצד השני
משכתי באפי" מה את רוצה?" שאלתי
"שתעזבי את גרייסון. אתן לך 4 מיליון דולר אם תקחי את הדברים שלך ותעזבי אותו." היא אמרה
זה בדיחה?
"מה?" שאלתי,מבולבלת יותר מתמיד.
"טוב,5 מיליון" היא נאנחה
ניתקתי,לא מוכנה לשמוע את מילותיה.
לא אמכור את גרייסון בשום כסף שבעולם.
אני חייבת לברר את זה.
לאחר שנגמר יום העבודה,שהרגיש כאילו זה היה נצח,נסעתי לעבודתו של גרייסון,נסערת מתמיד.
עליתי במעלית לקומה של המשרד שלו.
נכנסתי למשרדו, לא מאמינה למה שנגלה מול עיניי.
"תיזכר בימים שהיינו ביחד,היה לנו כל כך כיף גרייסי" אמרה בחורה, היא נראת האישה הכי מסודרת בעולם.
שיערה משוך לאחור ואין שערה אחת שלא במקום. האיפור שלה מדוייק ולא זז.
זיהיתי את קולה,זוהי הבחורה מהטלפון.
זוהי קרולינה בראון.
האישה הזו מהירה משחשבתי.
וגרייסון היה נראה מבולבל יותר מתמיד.
"מי את?" שאלתי, לא היה לי מושג מה להגיד
"דיברנו בטלפון,אני קרולינה." היא אמרה בלי להניד עפעף.
"ואת חושבת שזה שפנית אליי נשמע נורמאלי?" שילבתי ידיי.
"מאדיסון,תעז.." קטעתי את גרייסון
" יש לנו הרבה מאוד על מה לדבר" הבטתי עליו עצבנית כמו שלא הייתי אף פעם.
"בהחלט" הוא קם מכיסאו ועמד ביני לבין קרולינה. "קרולינה הגיע הזמן שתלכי"
"תראה את זה!" היא אמרה בקול נואש, מוציאה תמונות מהתיק המפואר שלה שלא אתפלא שהוא עולה יותר מכל הארון בגדים שלי. תמונות שלה ושל גרייסון,
גרייסון היה נראה מאושר. זה שבר את ליבי לראות אותו כך עם בחורה אחרת.
עוד תמונה שבה הוא מנשק אותה ושעשוע בעיניו.
ותמונה שבה הוא מחבק אותה חזק וברקע הנוף הכי יפה בעולם.
גרייסון הביט על התמונות הללו בכאב והינהן לשלילה,
"תלכי מפה " הוא הביט בה ומבטו השתנה לשנאה.
" אני תמיד אהבתי אותך" היא אמרה , וכל האיפור המושלם שלה כלא היה. הכל נמרח מהבכי.
"והרסת את זה. אני לא אוהב אותך יותר, זה היה לפני שלוש שנים. עבר המון זמן מאז,את צריכה להתקדם" הוא לא הניד עפעף
"אתה חושב שהיא אוהבת אותך?" היא הצביעה עליי מגחכת.
"תן לי לנחש" היא אמרה בזמן ניקוי דמעותיה " היא די ענייה,הבגדים האלה נראים של פאקינג הומלסית! היא רק מנצלת אותך גרייסון! היא לא באמת אוהבת אותך!" היא אמרה בייאוש.
הבטתי עלייה המומה,מזועזעת מכך שהיא מרשה לעצמה לדבר עליי ככה מולי ולהגיד לבן זוג שלי להיפרד ממני מ ו ל י !
"אני בטוח שהיא לא תנצל אותי כמו שאת ניצלת" גרייסון אמר בקול חלש.
הוא היה פגוע.
עיניו היו עצובות כמו אותו היום שהופעתי בדלת ביתו לאחר שפורסם בעיתונים שאני בוגדת בו.
"אני באמת אוהבת אותך!" היא אמרה נאנחת
ולפני שמוחי הספיק לקלוט את תנועותיה,
שפתיה היו מונחים על שפתיו של גרייסון.
גרייסון הדף אותה והעיף אותה לאחור,
"לכי מפה אוו שאני קורא לאבטחה!" הוא צרח.
לעולם לא שמעתי את גרייסון צורח או נראה כל כך עצבני.
הוא הביט עליי כדי לוודא שאני בסדר, אך הבטתי על הבחורה שעמדה מולי ומנסה לקחת את הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם.
"גרייסון, אתה חייב להקשיב לי" היא נאנחה.
"לא הוא לא חייב להקשיב לך! מי לעזאזל את חושבת שאת?" אמרתי.
הרגשתי כל כך קטנה בתוך צעקותיה וצעקותיו של גרייסון.
"אז איך הכרת את גרייסון? התאהבת בו ברגע שידעת שהוא יעניק לך כל מה שאי פעם רצית? " היא התקרבה אליי ופניה מלאות שנאה.
אם פניה היו מלאות דמעות,פניי היו פי שניים.
התמונה שלה ושל גרייסון מתנשקים לא יורדת לי מהראש.
"התאהבתי בבן אדם שהוא. אני במערכת יחסים עם בן אדם לא עם כסף" אמרתי לא מורידה את עיניי מעינייה למרות שכל כך רציתי.
להביט לאנשים לתוך עיניים הרגיש לי כאילו אני חודרת לנשמתם.
הבטתי רק בעיניו של גרייסון, אך לא הרגשתי לעולם מבוכה. צללתי לתוך עיניו.
"אוו כן ברור,כל הקלישאות המזויפות האלה!" היא צעקה " איזה רכב הוא הספיק לקנות לך?"
"יש לי את הרכב שלי שקניתי בכסף שאני הרווחתי ללא שום עזרה ממנו."אמרתי
שמעתי צלילי הקשת מספרים ולאחר שנייה נשמע קולו של גרייסון.
"אבטחה למשרד שלי"
"מה?" היא אמרה וניגשה אל גרייסון,אוחזת בפניו.
"גרייסון אני אוהבת אותך" היא הביטה לתוך עיניו
לא הזזתי אותה מגרייסון,
אני לא יודעת למה.
אולי אני רוצה לראות אם גרייסון יילך איתה?
לראות אם גרייסון בכלל אוהב אותי?
לאחר דקה נפתחה המעלית ויצאו משמה שתי מאבטחים גדולים.
"כן אדוני?" הם אמרו ביחד.
אני בטוחה שהמחזה שנגלה לעיניהם היה לא ברור ופניהם גם היו מבולבלות.
גם אני הייתי מבולבלת אם הייתי נכנסת לחדר רואה בחורה בוהה בבחור שבוהה בעיניה של בחורה אחרת.
"קחו אותה מפה" גרייסון אמר והצביע עליי.
"מה?" שאלתי,קמה.
"אדבר איתך בבית מאדי,אני מבטיח לך. אני חייב לדבר איתה אחרת היא לא תשחרר לעולם." גרייסון אמר באנחה.
אך הבחורה שלצידו חייכה בניצחון.
ליבי נשבר לשניים.
רציתי להיעלם.
שני המאבטחים התקדמו לכיווני ועצרתי אותם בידי.
" אלך לבד" לחשתי, שהופתעתי ששמעו אותי.
הלכתי לעבר המעלית שהמאבטחים מאחוריי,מביטה לאחור רואה את קרולינה וגרייסון משוחחים.
במשך כל הזמן שהייתי במעלית עם שני המאבטחין התאפקתי לא לבכות.
לא להראות חולשה מאדיסון,
את בסדר! את בסדר!
גרייסון הוא מניאק.
הוא מליונר מרושע ומתנשא.
פעם מישהו אמר לי שעשירים מתחתנים עם עשירים כי זהו סדרו של העולם.
קיוויתי לשבור את הסטיגמה הזו.
אך נגלה לנגד עיני שזוהי סטיגמה נכונה,
הם מתאימים. שניהם חסרי רגשות.
לשניהם לא היה אכפת שעומדת מולם בחורה ונשבר לה הלב.
אני וגרייסון ביחד מעל לחצי שנה,
וככה הוא זרק אותי לכלבים.
עם ההסבר הזול בעולם.
"חכי לי בבית" הוא באמת אמר את זה?
יצאתי מהמעלית,
עם כבוד עצמי ברצפה,
עם ביטחון עצמי ברצפה,
והשארתי את ליבי באותו מקום במשרדו של הבן אדם שאהבתי שהוא כל עולמי.
אך אני הייתי חלק קטן בעולמו.

כתבתי את הפרק הזה ונשבר לי הלב