Love story

פרק 17

שוב פעם אני רוצה להודות לכל מי שעושה לייקים ומגיבה,זה משמח אותי מאוד!
------
"יש המון עבודה,הא?" שאלתי את הבוס לאחר שהבאתי לו קפה.
להחסיר שבוע בעבודה זה היה המון,
היה חופשת האביב אבל זה לא היה תקף לעבודה.
"אל תדאגי,אין הרבה חומר" הוא חייך אליי והנהנתי "איך היה חופשת האביב?"
"נסעתי אל המשפחה שלי עם גרייסון,היה נורא כיף. איך אצלך?"
"הייתי עם הבן שלי ואישתי,היה נורא משפחתי."הוא צחק וצחקתי איתו,
ניגשתי אל עבודתי והתחלתי במלאכה המרובה.
בסביבות השעה 5 יצאתי עם רוברט ואמילי למסעדה.
"אני כל כך פאקינג עייפה" אמילי שיפשפה את עינייה
"לא ישנת מספיק בחופש?" שאלתי
"האחיינים שלי עושים כל כך הרבה רעש,יש לי חוסר שינה ברמה מטורפת" היא נאנחה
"איך היה אצלך רוב?" שאלתי את רוברט
"היה רגיל,כמו בכל שנה. אני,לעומת אמילי,ישנתי כל כך הרבה" הוא צחק וצחקתי
"ואצלך? איך היה עם גרייסון?" אמילי שאלה
"היה ממש כיף,המשפחה שלי אוהבת אותו ואני חושבת שהוא גם אוהב אותם" חייכתי אליהם
"כן בבקשה, בחרתם משהו מהתפריט?" נגשה מלצרית
"אני אקח הום פרייז וקוקה קולה." אמרתי והגשתי לה את התפריט
"אני פיצה וספרייט" רוברט אמר
"אני צ'יזבורגר ומיץ תפוזים" אמילי אמרה תוך כדי שהיא מסמסת
"טוב" המלצרית אמרה והלכה עם התפריט
"היי,יש לנו חוק לגבי טלפונים בארוחה!" אמרתי והיא הנהנה ממהרת להכניס אותו
"לאמילי יש מישהו חדש" רוברט אמר וקרץ
"מה?" הרמתי גבות,מופתעת על כך שלא סיפרה לי. זה שאני לא גרה איתם יותר זה דבר שדי מרחיק אותך מהשאר.
"מה לא סיפרתי לך?" היא גירדה בראשה
"לא" צחקתי
"אומיגאד איך לא?!" היא קפצה " אקיצר יצאנו למועדון והכרתי שמה מישהו הוא כזה חתיך את תמותי שתיראי אותו. יצאנו כבר לשלושה דייטים ואנחנו כל הזמן באסמסים!" היא אמרה בהתלהבות
"הם פשוט כמשמעו כל הזמן באסמסים" רוברט הדגיש
"ואיך קוראים לו?" שאלתי מחייכת
"סקוט,אבל אני קוראת לו סקוטי " היא אמרה בחיוך מרוח.
לאחר 5 דקות קיבלנו את האוכל שלנו .
" אז איך את וגרייסון?" אמילי שאלה
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"אתם מסתדרים? " רוברט עזר
"אה,כן אני חושבת. רבנו רק פעם אחת " אמרתי צוחקת והם חייכו
"ואין דיבור על להתקדם?" אמילי שואלת והנהנתי לשלילה.
"הוא לא אמר כלום?" רוברט היה מופתע
"כן" הרגשתי לא בנוח לפתע
"ואת לא רוצה להתקדם?" אמילי שאלה
"אני אשמח להתקדם" אמרתי
---
"מאדי?" גרייסון צעק בכניסתו לבית
"אני כאן" אמרתי בקול מחדרנו.
הוא נכנס לאחר כמה שניות לחדר,עם מזוודה בידו והעניבה נחה על כתפו. הוא בהחלט היה נראה עייף והשעה הייתה עשר בלילה מאוחר למדי בשביל לעבוד.
"וואו אתה נראה רענן" קמתי ממיטתי לוקחת את העניבה שלו והמזוודה,עוזרת לו במה שאני יכולה.
"אני כל כך עייף" הוא אמר ושכב על המיטה
"למה עבדת עד 10?" שאלתי ,מתיישבת לצידו.
"היה המון עבודה" הוא נאנח והסתובב עם הפנים אליי
"יכלת לדחות את זה למחר" אמרתי, אני לא רוצה שגרייסון יעמיס על עצמו בעבודה. הוא יכול להתמוטט.
"סיימתי את הכל כבר היום. זה עדיף" הוא קם
"אני נכנס להתקלח" הוא אמר ונכנס למקלחת.
בזמן שגרייסון התקלח,תהיתי אם גם גרייסון חושב על להתקדם מבחינת מערכת יחסים? אולי אני ממהרת מידי? אולי אבהיל את גרייסון? אולי גרייסון רוצה אבל מחכה לרגע הנכון? אולי הוא לא חושב על זה בכלל?
לאחר חמש דקות שנראו כמו נצח,הוא יצא.
החלטתי שאשאל אותו.
הסקרנות גוברת עליי.
הוא התלבש ונכנס למיטה,שוכב לצידי.
הוא הניח את ידו על פניי ונישק אותי ונישקתי אותו בשמחה.
"יש לי אלייך שאלה" עצרתי את הנשיקה
"כן?"
"אל תחשוב שאני לוחצת עלייך אוו משהו"
"נו"
"אתה רוצה להתחתן איתי?"
"מה?" הוא הרים את עצמו ממצב שכיבה לישיבה והביט בי מופתע.
"אני לא מציעה לך נישואים,אני פשוט תוהה אם אתה מעוניין בכלל" גירדתי בראשי
הרגשתי כאילו אני פרח על פאקינג מאדים.
"מה את חושבת?" הוא הרים גבות
"ישמצב שאתה לא חושב עליי בצורה שתרצה לחיות איתי לנצח, ושיהיה לנו ילדים וכל זה" התחלתי לדבר כמה שיותר מהר. הייתי בהחלט לחוצה.
"את רוצה להתחתן איתי?" הוא הפך את השאלה אליי
"אני שאלתי קודם" אמרתי צוחקת והוא חייך
"שאני חושב על העתיד שלי אני רואה אותך וילדים לצידך,הילדים שלי ושלך. אני בהחלט רואה איתך את החיים שלי" הוא אמר מחייך וחייכתי מהמילים המוקסמות שהוא כרגע אמר.
"זה נחמד" אמרתי ונישקתי אותו
"ואני בהחלט רוצה עתיד איתך" עניתי לשאלתו.
"אני שמח" הוא המשיך לנשק אותי.
---
"בוקר טוב" שמעתי את קולו של גרייסון בתוך חלומי
"כן,שיהיה" ניפנפתי אותו
"מאדי" הוא ניענע אותי
"אני עייפה" הסתובבתי
"כבר די מאוחר " הוא אמר והתעשטתי(?) על עצמי וקמתי.
ציחצחתי שיניים,התלבשתי,סידרתי את שיערי,קצת איפור וניגשתי לארוחת בוקר.
"איפה הדגנים?" שאלתי את גרייסון שאכל דגנים.
"למעלה"הוא הצביע על ארון למעלה.
הינהנתי והלכתי לעבר הארון, עליתי על קצות אצבעותיי,לא מגיעה לארון המיוחל.
ניסיתי לעלות על השיש אך גם לא בהצלחה,אבל עם הרבה כאב מהשיש החזק למדי.
"מה את עושה?" שמעתי את צחוקו של גרייסון.
אני בטוחה שלראות נמוכה כמותי מנסה להגיע לדבר הגבוהה בעולם היה מבדר.
"הדגנים"אמרתי נאנחת
הוא קם מכיסאו,והבחור הגבוה שלי הושיט את ידו לארון והוציא את חבילת הדגנים.
"תודה" אמרתי ולקחתי את זה מידו
"את באמת לא מגיעה לשמה?" הוא צחק והנהנתי
"אקנה מטבח חדש" הוא אמר,כאילו זה לא דבר שעולה המון כסף.
איזכור קטן מאדיסון:לחבר שלך יש יותר כסף ממה שתרוויחי כל חייך.
שמאוהבים בבן אדם,לא שמים לב לדברים האלה. והדברים האלה גם לא משנים לי דבר.
אוהב את גרייסון באש במים,בעוני ובעושר,בטוב וברע.
"מה?לא! אני אסתדר! יש שרפרף" אמרתי והוא צחק
" זה בסדר מאדיסון" הוא אמר והנהנתי לשלילה
"תזהר ממני גרייסון" אמרתי והוא צחק וחייכתי אליו
לאחר שאכלתי דגנים הלכתי לחדרי,
שמתי נעליים ובאתי לסלון,
רואה את גרייסון כורע ברך עם קופסה קטנה ופרחים על הרצפה......
----
שבת שלום לכן מהממות!!!!