"ארוחת ערב במסעדה הזו שוב פעם?" שאלתי את גרייסון
"כן,יש לי עוד פגישה עם איזה אחד מApple. את יכולה לא להגיע,פשוט הוא מביא את הבת זוג שלו ויהיה נחמד אם גם את תגיעי"גרייסון אמר בעודו מתלבש
"אני אבוא " אני לא רוצה שגרייס יהיה לבד
"זה בסדר אם לא תבואי,את בחודש תשיעי את בקושי זזה מהמטבח לסלון" הוא צחק עליי וצחקתי
"מקסימום תרים אותי" אמרתי,
ונכנסתי לחדר ארונות לבחור בגדים.
"זאת קאלי,בת זוגתי" אמר הבחור,הוא נראה כל כך זקן והיא כל כך צעירה.
וואו.
"אני מאדיסון" אמרתי ולחצתי את ידו
"ברוק" הוא אמר לי בחיוך קטן
"גרייסון" גרייס אמר ולחץ לקאלי את ידו.
התיישבנו לארוחה,הזמנתי צ'יזבורגר ולאחר מכן פיצה ואז יוגרוט ואז גלידה.
וגרייסון הזמין צ'יזבורגר.
"אני אישה בהריון מותר לי"לחשתי לתוך פיו של גרייסון לאחר שקלטתי את זה שהוא בהה בי.
"את בהריון?"קאלי שאלה בהתלהבות
"כן" אמרתי מופתעת, אני בהחלט נראיצ בהריון.
עם 80 ילדים בביטני.
"בן אוו בת?" היא שאלה בהתרגשות
"בן" עניתי בחיוך
תמיד שמחתי לדבר על התינוק הקטן שבבטן שלי.
לאחר סיום הארוחה,נפרדנו מהם ואני וגרייסון נסענו לאגם שהיה קרוב למסעדה.
ישבנו שמה ודיברנו על החדר לתינוק,
החלטנו לעשות אותו בצבע כחול. וכבר הכל כמעט היה מוכן.
אני בחודש התשיעי להריוני ואני יכולה ללדת בכל רגע.
"אתה תיקח חופש מהעבודה?" שאלתי
"מתי?"
"אחרי שאלד אותו"
"כן,לכמה ימים,סביר להניח"
"אוקיי" חייכתי אליו ונישקתי אותו.
"שנלך?" הוא שאל והנהנתי
הוא קם ולאחר מכן עזר לי לקום,כמעט והפלתי אותו מהכובד שלי.
זה מרגיש לי כאילו אני בגוף של מישהי אחרת, אני כל כך שמנה, אני מרגישה מזוויע.
"אני קונה שנייה שתייה מסטארבקס,רוצה גם?" גרייסון שאל
"לא" אמרתי "אלך לרכב לבינתיים"
הגעתי לרכב,הבטתי בידית ובאתי לפתוח אותה שלפתע קפץ לידי מישהו משום מקום והתחיל לדבר איתי.
"את בהריון ?" הוא שאל והנהנתי מתוך נימוס.
"בן אוו בת?" הוא המשיך לשאול בוחן את הבטן שלי
"בן" עניתי בחיוך קטן
"את יודעת שיש יותר בנים בעולם מאשר בנות?" הוא שאל והנהנתי,לא מבינה מה הוא רוצה ממני ומה כוונתו.
"אז למה את מביאה בן? תפילי אותו" הוא אמר,והבטתי עליו המומה בהחלט.
"סליחה,פעם הבאה שאהיה בהריון אבחר בחורה." אמרתי ובאתי לפתוח את הדלת אך הוא סגר אותה.
איפה גרייסון? אני מתחילה לפחד.
"לא,תפילי אותו עכשיו!" הוא התחיל לבכות ולצרוח,
אם הייתי יכולה לברוח הייתי בורחת אך אני בקושי מסוגלת ללכת מרחק קצר.
"אדוני תתן לי להיכנס לרכב שלי" אמרתי בבהלה
"לא!" הוא צרח ובעט לי בבטן,
התינוק.
הוא רץ ונעלם בעודי מתפתלת מכאב.
התיישבתי על הרצפה,מסתכלת בין רגליי רואה המון דם.
התינוק,מה עם התינוק.
רק שלא קרה לו כלום.
רק שלא קרה לתינוק שלי כלום.
"מאדי?" שמעתי את קולו של גרייסון
"אני כאן" אמרתי בשקט,מבוהלת.
הוא בא בבהלה לכיווני,רואה אותי יושבת על הרצפה ודם על רגליי ועל הרצפה.
"את יולדת?" הוא היה בהלם
"לא,מישהו בעט לי בבטן" אמרתי אוחזת בביטני
"מה?" הקול שלו עלה. "מי זה היה?"
אם הבחור היה נשאר כאן סביר להניח שגרייסון לא היה משאיר בו רוח חיים.
עם כל האימונים של גרייסון בחדר כושר הבן אדם הזה לא היה שורד.
"הוא נעלם" אמרתי " קרה משהו לתינוק"
הבטתי על ידיי, הם היו מלאות דם.
מלאות.
זה נראה כאילו רצחתי מישהו.
בקושי רב גרייסון עזר לי לקום והחלטנו לנסוע לבית חולים לבירור.
עשו לי כמה בדיקות ולאחר חצי שעה בא רופא עם תוצאות.
גרייסון ישב לצידי מחזיק לי את היד, הוא בהחלט דאג. וגם אני דאגתי נורא.
אם הבן שלי נפגע אני אמות.
הוא היה בביטני תשעה חודשים ואם הוא לא היה בבטן שלי אלא בבטן של מישהי אחרת הוא לא היה נפגע.
הרופא בא אלינו בחיוך קטן ונשמתי לרווחה,התינוק בסדר.
"לאחר בירורים קצרים,הדבר ניתן לראות בבירור" הרופא אמר באנחה "התינוק מת בתוך הבטן"
הבטתי עליו,הבטתי על גרייסון,הייתי חסרת מילים.
גרייסון הביט בו,כאילו הוא רצח מישהו במו ידיו, דמעות עלו לגרייסון בעיניים בדיוק באותה שנייה שלי עלה.
"מ..מה?" המילה היחידה שהצלחתי להגיד.
"אני מצטער,הבעיטה הייתה בדיוק בראשו" הרופא אמר בצער
התינוק שלי מת?
הבן שלי מת?
"אנחנו נצטרך לדעת עוד פרטים על אותו בחור שבעט בך,זה נחשב עבירה פלילית והוא ייכנס לכלא על כך" הרופא אמר אך הכל נשמע בחלש.
הבטתי על התקרה,
והרגשתי כאילו הכל קורס תחתי.
הוא נעלם.
תשעה חודשים סחבתי אותו בביטני,
והוא נעלם בשנייה.
הוא מת ביסוריים עוד לפני שהספיק לחוות משהו.
הוא לעולם לא יראה אותי,הוא לעולם לא יראה את גרייסון,הוא לעולם לא יראה את העולם,את המשפחה, הוא לעולם לא יחווה אהבה ראשונה,לעולם לא יילך לבית ספר.
הוא נעלם.
הבטתי על גרייסון,ידו כבר לא הייתה בתוך ידי.
הוא היה עם שני ידיו על לחיו,נותן לדמעות לזרום,הוא בהה בנקודה מסויימת ולא עזב אותה.
"אנחנו נוציא את התינוק בדיוק כמו בלידה רגילה" הרופא המשיך
"מה?" אמרתי,יוצאת מהעולם שלי.
"הוא לא יכול להישאר אצלך בבטן,צריך להוציא אותו ולקבור אותו" הרופא אמר באי נוחות
"ואיך נעשה את זה??" שאלתי
"בדיוק כמו לידה רגילה" הוא ענה
וכך עשינו,תוך פחות משעה כבר התינוק היה בחוץ.
זה היה מלא כאבים,
במשך כל תשעת החודשים חשבתי על הרגע שאלד אותו,הרגע שייצא מביטני,שאשמע את הבכי שלו,שאחזיק אותו בזרעותיי והוא יביט בי ויזוז מצד לצד,שגרייסון יחזיק אותו,שגרייסון יהיה אבא.
הוציאו את התינוק והבטתי בו בכאב, הוא היה יפהפה.
הוא היה לבן וקר,הבטתי עליו וביקשתי להחזיק אותו.
גרייסון הביט בי כאשר הרמתי אותו,
את הדבר הקטן הזה שבילה בבטן שלי תשעה חודשים.
"היי לך" אמרתי עם כל הבכי.
עיניו היו עצומות,והוא לא זז. הוא שכב עליי וזהו. הוא היה קר.
הרופאים והאחיות יצאו מהחדר,נתנו לנו זמן להיפרד.
"אני אמא שלך" אמרתי עם כל הבכי,מכיוון שאחזתי אותו גרייסון ניגב את דמעותיי כאשר הוא בוכה בעצמו.
"וזה אבא שלך" הרמתי אותו לכיוונו של גרייסון,
גרייסון הביט לתוך עיניי וראיתי את כמות הכאב שבו. הוא לא הצליח אפילו לחייך.
"היי" גרייסון לחש והחזיק בידו.
ידו הייתה סגורה לכן גרייסון פתח אותה והניח את הזרת שלו בידו.
"תמיד תסתכל עלינו מל..."אמרתי בכאב ועצרתי בגלל הבכי "מלמעלה. ותשמור עלינו ותזכור אותנו"
"הוא מת" גרייסון אמר והניח את ראשו על ברכיי,מתייפח ובוכה ללא הפסקה.
דבר הגרם לי לבכות ללא הפסקה.
הבטתי על הדבר הקטן והיפה ששכב על זרעותיי וחייכתי אליו. הוא הולך להיות בסדר ואנחנו הולכים להיות בסדר.
"איך נקרא לו?" ניסיתי להפיק קצת טוב מהרע
"למי פאקינג אכפת " גרייסון צעק עליי והבטתי בו,עם דמעות בעיניי.
"אני מצטער בייבי" הוא אמר כאשר התחלתי לבכות.
"זה בסדר,אנחנו בסדר" עניתי ואחזתי בידו של גרייסון.
"אני חשבתי על דרק"אמרתי בשקט ומשכתי באפי
"אין לי בעיה עם זה" גרייסון אמר והניף בידו
"תחשוב בבקשה לעומק,זה השם של הבן שלנו" נאנחתי
"אף אחד במילא לא ישתמש בשם הזה" הוא אמר מנגב דמעותיו.
"אם אתה לא מעוניין לבחור איתי שם אתה מוזמן לעוף מפה. אמצא כבר דרך לחזור הביתה" אמרתי בעצבים,הילד שלי לא יהיה חסר שם,יהיה לו שם. ואת השם היפה בעולם.
"אני לא רוצה דרק" גרייסון התחיל לשתף פעולה והנהנתי
"נולן?" שאלתי וגרייסון הנהן
"אז נולן" אמרתי
"נולן הייל"גרייסון אמר.
שבת שלום לכולם!!
ישמצב יעלה היום פרק אם יהיה 130 הצבעות אוו 120 פלוס..
ושאלה קטנה:
אתן חושבות שאעשה תסיפור השני(על הבן של גרייסון )כאן כהמשך אוו לפתוח סיפור חדש?
YOU ARE READING
Love story
Romance*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן א...
