Love story

פרק 26

העונה השנייה שזה כאילו על הילדים של גרייסון ומאדי תהיה שייגמר לי הרעיונות וישמצב זה יהיה עד פרק 30 אוו אפילו פחות.. אין לי מושג.
והחלטתי שאעשה את העונה השנייה כאן(:
נ.ב: התגובות שלכם עושות לי את השבוע אז תודה💝( קולולולו הגענו ל200 כוכבים אני ממש שמחה)
-מי שבתמונה זה לא הם,אגיד שוב: המראה החיצוני של מאדיסון וגרייסון נתונים לדמיונכם בלבד! -
קריאה מהנה!😍
------

"בוקר" גרייסון העיר אותי
"בוקר" החזרתי,מביטה עליו בחיוך קטן.
היום החלטנו שאנחנו חוזרים לעבודה,
לשנינו זה קשה אך זה חלק מהדברים בשביל להתקדם הלאה.

קמתי והתארגנתי לעבודה,ולאחר מכן אכלתי ארוחת בוקר עם גרייסון.
"אנחנו יכולים לעשות את זה" הוא אמר.
היינו בבית במשך חודש וחצי,לא יצאנו למחצית שנייה. ובהחלט היה בכך קושי גדול בשביל שנינו.
"אם תרגיש שאתה הולך להתפוצץ תתקשר אליי בייב"אמרתי לגרייסון והוא חייך אליי והנהן.
"אולי נצא ביחד לעבודה?" הוא שאל והסכמתי איתו.
ישבתי עליו,מנשקת אותו ואכלנו ביחד את הדגנים שטכנית שלו.

"יום טוב" אמרתי לגרייסון בחיוך
"אני אוהב אותך" הוא אמר אוחז בידי
גם אני אוהבת אותך" אמרתי מחייכת ונישקתי אותו
יצאתי מהרכב ונכנסתי לעבודה,
"משתתפת בצערך" קפצה עליי עמיתה מהעבודה ולחצה את ידי.
"תודה" אמרתי ועליתי במעלית.
אני מקווה שאנשים לא יעשו לי את זה עכשיו,
לא מעוניינת בצער שלהם שיכניס אותי לעוד יותר צער.

הגעתי לקומה של אמילי,של חברתי הטובה ביותר. בשביל קצת להתעודד.
נכנסתי לחדרה,רואה אותה יושבת ומקלידה דברים ץבמחשב שלה.
"הולי פאקינג שיט" היא אמרה ברגע שראתה אותי " אני הוזה??"
"לא,אני באמת כאן"צחקתי קצת
"אני שמחה שבאת" היא אמרה וחיבקה אותי חזק
"איך את?"היא שאלה
"חיה איכשהו" אמרתי
"וגרייסון?"
"סביר?" אמרתי
לאחר שיחה קצרה הלכתי למשרדי.
נכנסתי לחדר שלא ראיתי כבר חודש וחצי,
והרגשתי טיפת הקלה. המקום נשאר בדיוק כמו שהשארתי אותו.
תיקתקתי בחדרו של הבוס וכאשר קיבלתי את אישרו נכנסתי בדלת.
"מאדיסון?" הוא אמר בהפתעה וחייכתי אליו
"בוקר טוב אדוני,מה שלומך?" שאלתי
"המזכירה שהחליפה אותך לעולם לא תיקתקה בדלת לכן הופתעתי ששמעתי תיקתוק" הוא אמר צוחק וצחקתי "מה שלומך יקירה?"
"אני בסדר,איך אתה?" שאלתי
"בסדר גמור. נחמד לראות אותך שוב כאן"
"תודה אדוני"
"מה שלום גרייסון? קולטון אמר לי שגם הוא לקח חופש מהעבודה"
"כן,הוא במצב בערך כמו שלי"
"ואיך המצב שלך?" הוא התעמק
"בלי חשק לחיות" אמרתי בפשטות
"אני יכול לספר לך משהו?" הוא שאל והנהנתי,מתיישבת בכיסא.
"שהייתי נשוי למפלצת הזו,היינו נשואים 10 שנים, בשנה הראשונה לנישואנו היא הייתה בהריון,אך היא הפילה אותו בלי להגיד לי" הוא אמר והייתי המומה כמו שבחיי לא הייתי.
"באמת?"
"כן."
"וואו,זה מזעזע"
"בהחלט. בחודש הראשון להפלה שהיא עשתה,הסתגרתי בחדרי והייתי בדיכאון בדיוק כמוך. אם הייתי נשאר ככה סביר להניח שלא הייתי איפה שאני היום,שהייתי עדיין באותו חדר מעופש שרוי בדיכאון."
דבריו בהחלט חיזקו אותי.
"זה מדהים" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה
"אני שמח שאת כאן כי המזכירה שהחליפה אותך רק הדגישה כמה את מיוחדת ויש רק אחת כמוך" הוא אמר בחיוך וחייכתי אליו בהערכה.
"תודה אדוני. קפה?" שאלתי
"כמובן" הוא אמר בחיוך וקמתי הולכת להביא לו את מבוקשו.
--
"הלו?" חיפשתי את קולו של גרייסון ברעש
"היי בייבי"
"היי בייב" אמרתי בחיוך "איך אתה?"
"סביר,איך את?"
"בסדר גמור,מה אתה עושה?"
"עבודה בעיקר,יש המון חומר שאני צריך להשלים. אבא שלי בא לבקר כמה פעמים"
"נחמד"
"כן,איך את?"
"עצם זה שאני חסרת מעש בבית מכניס אותי לדיכאון שוב" אמרתי,שופכת את שעל ליבי,התחיל לעלות לי דמעות.
"אנחנו בסדר מאדי"גרייסון אמר והנהנתי לעצמי "אגיע עוד מעט"
"זה בסדר גרייסון"
"אני אוהב אותך,נתראה"
"גם אני אותך. ביי"
נאנחתי והבטתי על מסך הטלויזיה,
היה טלנובלה מסויימת,לא בדיוק הקשבתי.
הבחורה צעקה, הבן חייך אלייה ולאחר מכן היא צחקה.
לא הבנתי דבר.
לא הבנתי למה הבן שלי מת.
למה זה מגיע לי?
לאחר כמה דקות נרדמתי,
התעוררתי שאני בזרעותיו של גרייסון.
"אממ..?" מילמלתי
"תחזרי לישון,אני רק מעביר אותך למיטה"הוא אמר.
חייכתי אליו ונישקתי אותו,מנסה לחזור לישון.
התכסתי בשמיכה ונאנחתי על המיטה,שומעת את המים זורמים במקלחת. לאחר שגרייסון סיים הוא בא למיטה ושכב לצידי,
אוחז אותי בזרעותיו ומנשק את הלחי שלי.
"אכלת?" שאלתי,אוחזת בכף ידו.
"כן" הוא לחש לאוזני "הזמנתי ממקדולנס"
"ג'אנק פוד זה לא אוכל,שאכין לך?" הסובבתי אליו.
"לא בייבי אני שבע לגמרי" הוא חייך אליי
וחייכתי עצם חיוכו.
לאחרונה לראות חיוך מגרייסון זה שיא.
"אני חייב לדבר איתך על משהו אני לא מסוגל להתאפק" הוא אמר אך אפשר לראות עליו שהיה כל כך עייף.
"כן?" שאלתי בהתעניינות
"אני מעוניין שננסה לעשות עוד ילד"הוא אמר
"מה?" הופתעתי
"כן" הוא חייך אליי
"מוקדם מידי" אמרתי לגרייסון
"למה?" הוא שאל,מופתע.
"כי לא עבר מספיק זמן,לא התגברתי על זה"
"אף אחד לא התגבר עדיין,זה התרופה לזה"הוא ניסה לשכנע אותי
"אחשוב על זה בסדר?" אמרתי והוא הנהן.
אני לא יודעת אם אני מוכנה לילד נוסף,
ואין לי מושג מה אגיד לגרייסון בבוקר.
----
תעשו כוכב אם קראתן תפרק😉
ואני ממש אוהבת את התגובות שלכןןןן💜