"אז איך הלך אתמול?" שאלתי את הבוס שלי כאשר הבאתי לו קפה.
"הלך מעולה,אבל כולם היו שמה עם פני פוקר,אי אפשר היה לדעת מה הולך להם בראש. צריכים להודיע לי תשובות מהם עד השעה 10 בבוקר." הוא אמר,מסיט מבטו ממני ומביט על השעון.
9:30.
יצאתי מחדרו וחזרתי לעבודתי.
בסביבות השעה 10,אפשר היה להרגיש את ההתלהבות של הבוס שלי גם אם הייתי עומדת בלוס אנג'לס.
הם אישרו.
שיתוף פעולה עם Google בדרכו לApple.
אולי אראה גם את גרייסון!
לא!מה? למה אני חושבת עליו?
אמילי נכנסת לי לראש.
אני אפילו לא מכירה את הבחור הזה,
חוץ מהחיפוש "הקטן" באינטרנט שאמילי הריצה עליו.
הוא הבן של קולטון הייל,
הולך בדרכו של אביו והיורש של אביו,כמובן.
אבא שלו פחות או יותר אחד מהאנשים החשובים של Google וכסף לא היה חסר להם.
"שלום,יש לי פגישה עם הבוס שלך בערך עכשיו" שמעתי קול מוכר לצידי.
הבטתי למעלה,פוגשת את פניו של גרייסון.
הוא יותר חלומי ממה שזכרתי.
אוי אלוהים,די עם זה מאדיסון!
"או,היי.כן,טוב. הוא בפגישה עם כמה עוזרים שלו עכשיו,רוצה לבינתיים קפה?" שאלתי,מחייכת אליו בשביל שלא יחשוב שאני איזה מוזרה שבוהה באנשים להנאתה.
"לא,תודה"הוא חייך וחשף את השיניים היפיפיות שלו."על מה את עובדת?"הוא בא מאחוריי והציץ על המחשב.
"סתם,עוברת על האתר של Apple.אני אחראית עליו." סקרתי את האתר עם העכבר.
"נכנסנו לאתר בשביל לראות את המוצרים של Apple בשביל העיסקה,האתר בהחלט בנוי טוב." הוא שיבח ואני שמחתי,לקח לי המון זמן לעצב אותו.
"תודה" חייכתי,קמה לבדוק אם הבוס מוכן כבר כי המצב לא כל כך נעים.
"הוא כבר יהיה כאן"אמרתי לגרייסון והוא הינהן.
"בת כמה את?"גרייסון שאל,מניח את הטלפון שלו בצד.
"23,אתה?"הבטתי בו.הוא היה מהפנט.
"24." הוא הידק את עניבתו.
"ואתה כבר בעמדה כזאת בחייך?" שיחקתי אותה ראש קטן כאילו אמילי לא חיפשה אותו בגוגל.
"עשיתי תואר 4 שנים, ולאחר מכן הצטרפתי לחברה.היא של אבא שלי אז יש פרוטקציות,אבל אני חושב שהמקום הזה מגיע לי כי השקעתי כל חיי בשביל להגיע לכיסאו." הוא חייך אליי,מרוצה ממילותיו.
"זה נחמד"הינהנתי אליו מחייכת
"אז איך את הגעת להיות מזכירה של מנהל בכיר בApple?" הוא שאל
"תמיד רציתי לעבוד בתחום הזה,השקעתי והתמדתי בלימודים. הוכחתי לאנשים שאני עובדת טובה וקודמתי עם הזמן. אני מניחה שזה לא קידום כמו שלך אבל זה עושה את ההורים שלי גאים ואותי" צחקתי והוא צחק אחריי
"ההורים שלך מההורים האלה שיש להם חוות?" הוא שאל,ממשיך לצחוק
"שתי חוות האמתי, כל החיות האפשריות יש לנו" חייכתי אליו
"חזירי בר?"הוא סוקרן
"כמובן.האהוב עליי זה פינקי,הוא ממש חמוד"השבתי
"פינקי? וואו את כל כך מקורית" הוא התחיל לצחוק עליי
"הייתי בת שבע והוא רק נולד והוא היה בצבע וורוד כולו"צחקתי
"אפשר לשנות לו את השם,את יודעת.." הוא אמר מחייך
"יש חוק לא כתוב בספר חוקי מגדלי בעלי חיים,איך שקראת לחיה שלך מההתחלה זה יישאר לנצח" הנפתי את ידיי באוויר" אז אני חייה עם פינקי"
"האמתי,אני מגדל כלב מגיל 10 וגם אני בחרתי לו שם ככ צפוי ונדוש" הוא הודה,מחייך.
השיחה איתו גרמה לי להיות נורא נינוחה,רגועה,הרגיש לי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. זוהי הרגשה שלעולם לא הייתה לי.
"איך קראו לו?" חייכתי
"הוא היה גור קטן וחמוד בצבע חום אז קראתי לו בראון"הוא גירד בראשו,צוחק
החלתי לצחוק מחזיקה בביטני מרוב שצחקתי ככ הרבה. בחיים לא צחקתי ככה בשיחה.
"שלא תעז לצחוק לעולם על פינקי אחרי שקראת לכלב שלך בראון!" אמרתי,בעודי צוחקת.
"מצטער שנאלצת לחכות,מר הייל"הבוס שלי צץ מבעד לדלת והבחורים שהיו איתו יצאו מהחדר
"אין בעיה,נהנתי מאוד עם המזכירה הנהדרת שלך. תזהר שלא אשחד אותה לעבור להיות המזכירה שלי" גרייסון חייך אליי וקרץ
ולאחר מכן שתיהם נכנסו לחדר.
רגע
גרייסון קרץ לי?
לי?
קרץ?
גרייסון?
אני כנראה הזיתי.
אין מצב.
YOU ARE READING
Love story
Romansa*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן א...
