Love story

פרק 2

נכנסתי עם אמילי לתוך בנייני Apple,ושנינו לא ציפינו למה שקרה אחר כך.
כל הקומות מסודרים,מצוחצחים,זה נראה כאילו הבניין נפתח הרגע בפעם הראשונה.
הכל היה מושלם.
"מה לעזאזל זה צריך להיות?"אמילי גיחכה
"באים היום המנהלים של Google,המנהלים השתגעו וכל הזמן אומרים שצריך מהם רושם טוב"קלריסה,חברתנו לעבודה,באה לצדינו.
"זה בהחלט עושה רושם טוב,המקום נראה יפהפה."אמרתי ונפרדתי מהן לשלום,עולה במעלית לקומה 38,כהרגלי.למשרד.
"בוקר טוב,אדוני.קפה?"שאלתי את הבוס לאחר אישור כניסה לחדרו.
"אשמח"הוא ענה,הוא היה לחוץ.
ידיו התרוצצו בחוסר מעש והוא זז ממקום למקום.
"הכל בסדר?"שאלתי,מתקדמת יותר לכיוונו.
"זה עסקה ממש גדולה.אנחנו חייבים שהיא תצליח מאדיסון,אם זה ייצא לפועל נוכל להרוויח מליונים ועצם השיתוף פעולה הזה בין Google לApple עשה המון רעש בתקשורת.
זוהי העסקה הכי גדולה שהתרחשה אי פעם בשבילי" הוא אמר,מתרגש לפתע.
"אני בטוחה שהשיתוף פעולה ייצא לפועל,אדוני. אל דאגה"נגעתי בכתפו כעידוד ויצאתי להביא לו את השתייה החמה שלו.
ירדתי במעלית לקומה ה2 והבאתי לו את הקפה שלו.
נכנסתי למעלית וראיתי כמה אנשים עם תגים Google. אלוהים ישמור. זה הם!
חייכתי אליהם ולחצתי לקומה 38,הם דיברנו ביניהם על מוצר כולשהו של Apple,ואני רק קיוויתי כבר לצאת מהמעלית ולמסור לבוס שהם הגיעו.
"תסלחי לי,יקירה?" נשמע קול מאחוריי,לקח לי כמה שניות להבין שפונים אליי.
"כן?"הסתובבתי,עם חיוך מתוק על פניי.
"איפה זה המשרד של אורלנד סמית'?" שאל בחור די מבוגר
"אני המזכירה שלו,תוכלו לעלות איתי."אמרתי לו והוא לחץ את ידי
"אני קולטון הייל" הוא חייך אליי
"מאדיסון האריס,אדוני"' החזרתי חיוך.
לבסוף הגענו לקומה המיוחלת ותיקתקתי בדלת הבוס שלי לפני שנכנסתי איתם.
הגשתי לו את הקפה ויצאתי.
המשכתי בעיסוקיי בעבודה,ממלאת כל מיני דוחות ובודקת דברים באתר הרישמי של Apple.
"מאדיסון?"הדלת של חדר הבוס נפתחה,וראשו הציץ מהדלת.
"כן,אדוני?" שאלתי,מוציאה את ראשי ממסך המחשב.
"עוד מנהל בדרכו לכאן,תגידי לו להיכנס לחדרי שיבוא" הוא ביקש,וחזר לבפנים.
המשכתי בעבודתי,מחכה לבואו של המנהל הבא שיגיע.
נפתחה דלת המעלית,ויצא משמה בחור עם תגית של Google.
אני חייבת להודות,הוא נראה כל כך צעיר לעומת שאר המנהלים שנכנסו לחדר הבוס.
והוא היה נראה כל כך טוב,לא יכלתי להזיז את עייני ממנו.
"שלום,אני גרייסון הייל.אני צריך למשרד של אורלנד סמית' " הוא חייך אליי.
העיניים הלבנות שלו עוד שנייה החזירו לי אור. הדבר הזה בטוח עלה אלפי דולרים.
"היי,כן..אקח אותך לשמה"חייכתי אליו,קמה מכיסאי ומורה לו לבוא אחריי.

"אוי,הוא היה אלוהי! ממתי מנהלים ראשיים של Google כאלה צעירים? הם לא אמורים להיות,כאילו, בני 200?" אמילי שאלה לאחר שפתחה את דלת ביתנו.
"כן,גם אני הופתעתי. מעניין איך הוא הגיע למקום בו הוא עכשיו" אמרתי לאמילי והתקדמתי לכיון חדרי.
"על מי אתן מדברות?" רוברט שאל,צץ מן המטבח.
"מנהל בכיר בGoogle הגיע למשרדים היום,הוא עונה להגדרה של 'שלמות'" אמילי אמרה,נוחתת על הספה ומדליקה תטלויזיה.
"טוב,אבל הוא לא הטעם שלי." אמילי לבסוף אמרה והחלתי לצחוק.
"את שעה מדברת עליו ולפתע הוא לא הטעם שלך?"צחקתי
"הוא באמת חתיך,אבל לי מתאים מישהו יותר 'רחוב' " היא אמרה ומביטה על התקרה,כאילו חושבת על 'גבר חלומותיה'."אבל לך הוא היה כל כך מתאים!אוי אלוהים איך לא חשבתי על זה???? מאדיסון,הוא המיועד לך!!" היא קפצה על הספה,מתלהבת שמצאה לי שידוך.
ממה שידוע לי,לא ביקשתי ממנה שום שידוך ולא היה לי דחוף למצוא חבר. עם כל שעות העבודה הארוכות שלי חבר לא כל כך יהיה לי מתאים כרגע ויסיח את דעתי מהעבודה.
"לא,תודה." צחקתי,מתיישבת לידה בספה.
"מה?איך את אומרת לא?קלטת עד כמה הוא מושלם? גם חתיך ועם עשיר! לא צריך יותר מזה!" אמילי אמרה, מחבקת אותי חיבוק מוחץ במיוחד.
"אמילי,אל תהיי כזו שיטחית. הוא יכול להיות הבן אדם הכי חתיך בעולם אבל עם אישיות מחורבנת.אי אפשר לדעת" הנפתי את ידיי באוויר.
בכיתה ו' בזמן שלחברותיי לכיתה היו את החברים הכי חתיכים,היה לי חבר נחמד,חנון,ועם משפחה ממעמד הפועלים כמו משפחתי.
הוא היה לא חתיך ולא מכוער,באמצע. אך היה בן אדם ממש נחמד ותמיד התבריינו אליו. מאז ומתמיד היה אכפת לי מה יש בתוך האדם מאשר קליפתו החיצונית.
אז להכיר את גרייסון הייל לא הייתה העדיפות הראשונה שלי כרגע וכמות הכסף שיש לו לא כל כך הזיזה לי.