תהיתי מה גרייסון חושב
יש לו את כל הסיבות להאמין שבגדתי בו, אישתו של הבוס פרסמה כל כך הרבה שקרים בעיתון שאני לא אתפלא אם הוא לא ידבר איתי יותר לעולם.
עליתי במעלית לבית של גרייסון, ראשי היה מלא במחשבות ולא ידעתי מה לעשות.
הגעתי לדלת ביתו של גרייסון ודפקתי,
לא פתחו.
דפקתי שוב פעם
יכול להיות שהוא לא בבית?
התקשרתי אליו,שומעת את הצלצול של הטלפון שלו מבפנים וניתוק אחרי כמה שניות.
הוא בפנים והוא לא פותח לי
"גרייסון!" אמרתי,דופקת על הדלת של הבית שלו.
לא הפסקתי לדפוק וגרייסון לא פתח.
על ידיי נהיה טיפות דם קטנות מהדפיקות החזקות על הדלת האיכותית למדי שלו.
בלי לשים לב מחוסר אונים התחלתי לדפוק.
הוא אחד מהדברים הכי טובים שקרו לי, אני לא יכולה לאבד אותו.
ובמיוחד שלא עשיתי שום דבר.
"תתן לי הזדמנות להסביר!" צעקתי,מניחה את ראשי על הדלת
"בבקשה גרייסון!" בכיתי וחבטתי בדלת המזויינת הזאת שחסמה אותי מלראות את אהובי.
הוא בטח פגוע וכועס,זה לא מגיע לו.
זה לא מגיע לי.
שיתן לי הזדמנות להסביר.
" גרייסון,בבקשה!" צעקתי כמו שבחיים שלי לא צעקתי.
לא בכיתי ככה אפילו אחרי אדוארד.
הדלת נפתחה וגרייסון יצא משמה.
בטח נראתי נורא,עם הדם בידיים והעיניים האדומות אחרי הבכי ושיער פרוע למדי.
אבל הוא נראה יותר גרוע ממני.
עיניו היו אדומות וכל ידיו היו מלאכות בפצעים והוא הסתכל עליי במבט של אכזבה ושנאה.
" לכי מפה מאדיסון" הוא אמר,מסתכל בעיניי ולא ראיתי טיפת אהבה,רק כעס.
"תתן לי להסביר!" אמרתי,ניסיתי להתקרב אליו אבל הוא הרחיק אותי ממנו.
הבטתי בידו שהזיזה אותי ממנו.
"אין מה להסביר. קראתי את הכל,להתראות" הוא אמר וסגר את הדלת
"לא! גרייסון!" צרחתי, חובטת בדלת בכל נשמתי.
אני בטוחה שהלב שלי עומד לצאת מהמקום שלו.
הרגשתי את כל הרגשות האפשריים.
הרגשתי מחריד.
עברו שעות על גבי שעות,
יושבת לצד דלת ביתו מחכה שרק יצא.
נפתחה המעלית וייצא משמה הבן אדם שהכי לא מתאים לראות ובמיוחד במצבי כרגע ואיך שנראתי.
אבא של גרייסון.
"למה את כאן?" הוא שאל,מביט מופתע
"אני..אני צריכה להסביר לגרייסון שזה לא נכון" החזקתי את העיתון בידי
"ולמה שהוא יאמין לך?" הוא שאל בנחת רוח
" כי,אני לא יודעת, אני פשוט לא יודעת. זה לא נכון זה פאקינג לא נכון! אני לא עשיתי כלום!" אמרתי אוחזת בשיערי ומניחה את ראשי על ברכיי.
לעולם איש לא ראה אותי בוכה חוץ משותפיי לדירה.
ראיתי את זה כחולשה ולא רציתי להראןת את חולשתיי בפניי אנשים.
"למה שיפרסמו את זה בעיתון? " הוא שאל,מתיישב לידי על הרצפה.
דבר שהפתיע אותי, כי הוא יותר מידי מפואר בשביל לשבת על הרצפה.
"אני,אני..." התחלתי לדבר אך הדיבור שלי נקטע מהקוצר נשימה שמתלווה אחרי בכי.
"תנשמי עמוק" הוא החזיק בכתפי והנהנתי.
" אני נכנסתי לחדר של הבוס בשביל להביא לו כמה דוחות, וצחקנו על תקרית בדוחות ואישתו פתאום נכנסה והתחילה לצרוח שהיא ידעה שהוא בוגד בה ולא עשינו כלום חוץ מלשבת!" אמרתי,אוחזת בראשי.
"את בטוחה?" הוא אמר מבולבל
"כן! אני בטוחה! לעולם לא אבגוד בגרייסון והבוס שלי גדול ממני ב20 ומשהו שנה!" אמרתי,התחרפנתי והייתי חסרת אונים.
ההרגשה הזו שאף אחד לא מאמין לך יכולה לחרפן.
"ובנוסף לזה,הכלבה הזו תובעת אותי!" אמרתי אוחזת בראשי
"על מה?" אביו שאל מתעניין
" אני לא יודעת!" התחרפנתי.
"דיברת עם הבוס שלך?" הוא שאל והנהנתי לשלילה.
"תתקשרי אליו" הוא הושיט לי את הטלפון שלו,היה שמה תמונה של גרייסון ואחיו החורג של גרייסון,הארי. זו הייתה תמונה יפהפה.
"יש לי טלפון,תודה" אמרתי והוא הנהן
מוציאה את הטלפון שלי מהכיס.
חיפשתי בספר הטלפונים את השם שלו והתקשרתי אליו,שמה על רמקול.
גרייסון סיפר לי שאבא שלו גם למד עריכת דין,פניו של אביו היו מסוקרנות למדי ודאגה לבנו.
"הלו?" שמעתי את קולו של הבוס.
"זאת מאדיסון האריס,המזכירה שלך" אמרתי,עם הקול המזעזע של הבכי.
"אני כל כך מצטער מאדיסון" הוא אמר וצחקתי
" וואו אתה מצטער? איזה פאקינג יופי! כל העולם שלי קורס ואתה מצטער? תתקן את זה! אני לא יודעת מה תעשה לאשתך המטומטמת אבל בבקשה תעצור אתזה" צעקתי בלי תקנה, באותו רגע לא היה אכפת לי שהוא הבוס שלי.
אני רק רציתי את גרייסון בחזרה.
"זה מטופל. יש לנו משפט מחר,קראת את זה שהיא תובעת אותנו?" הוא שאל בנחת רוח.
"כן שמעתי. אין לי את הכסף הזה" אמרתי נאנחת
" את לא תצטרכי לשלם את זה,אנחנו צודקים ואין לה הוכחות עלינו." הוא אמר ונשכתי לשפתיי.
"אדוני,יש לך עורך דין?" אביו של גרייסון דיבר לפתע.
הבטתי עליו מופתעת
" מי זה?" הבוס שאל.
"קולטון הייל. חברת Apple, הבן שלי יוצא עם המזכירה היקרה שלך ואני גם אשמח לתקן את המצב" אביו דיבר ברשמיות.
זה מעשה כל כך נחמד בתוך החרא הזה.
ושמחתי שמישהו האמין לי.
"קולטון,מצטער על הכל. אישתי התחרפנה ואני מקווה שהבן שלך לא מאמין לכל מה שרשום בעיתונים,כן?" הבוס שאל
"הוא בהחלט מאמין. הוא לא מוכן לדבר עם מאדיסון ונפגשנו אני ומאדיסון בכניסה לביתו כי בני לא מכניס אותה." קולטון ניענע בראשו.
"אני מצטער מאדיסון. אל תדאגי. וקולטון אשמח שתהיה עורך הדין שלי" הבוס אמר.
YOU ARE READING
Love story
Romance*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן א...
