כעבור יומיים
"אין פאקינג מצב שאת עובדת היום!את עברת אירוע טראומטי ואת צריכה לנוח!" בן אמר עצבני ואמילי הייתה מאחוריו מהנהנת.
לאחר שבחרתי מאדוארד בהצלחה,הגעתי לדירה ובכיתי את נפשי..לאחר שחבריי גילו מה קרה,הם פנו למשטרה ואדוארד בדרכו לכלא.
עכשיו,אני רוצה ללכת לעבודה ולהתקדם בחיי ולשכוח מכל זה ואני לא צריכה לנוח.אני צריכה לברוח מזה.
בסופו של דבר בן ואמילי הסכימו לי ללכת לעבודה בתנאי שאבוא לאמילי כל שעה ואגיד לה שאני בסדר ואסמס לבן.
זה רק מזכיר לי כמה אני אוהבת אותם.
נכנסתי לעבודה מחזיקה בידה של אמילי,קלטתי כמה אנשים שנועצים בי מבט.
שמחתי שלא לקחו את זה קשה ואנשים התקדמו בחייהם ולא עושים מזה כזה עניין.
אני לא חושבת שאחזור להיות הבן אדם שהייתי קודם, אך הדרך היחידה לנסות היא לחזור לאותה דרך חיים.
אני לא אתן לאדוארד לשנות אותי.
אני חזקה!
עליתי לקומה 38,תיקתקתי על הדלת של הבוס ולאחר שקיבלתי את אישורו נכנסתי.
"הכל בסדר איתך?" הוא שאל במבט רך.
"כן,תודה אדוני."אמרתי מחייכת אליו
"את לא רוצה עוד יום חופש? זה בסדר גמור מאדיסון. את עברת טראומה וגם חודש חופש זה בסדר וזה לא יפגע במשרה שלך,אני מבטיח לך"הוא אמר לאחר שחיבק אותי
"תודה אני מאוד מעריכה את זה. אך אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה,זה לא לתת לזה להשפיע עליי." חייכתי אליו והוא חייך בחזרה מהנהן "רוצה קפה?"
"עבר רק יומיים וכבר התגעגעתי לקפה שלך! המזכירה בקומה ראשונה מכינה קפה כל כך גרוע,אני שמח שיש אותך. אשמח לקפה,יקירה" הוא חייך אליי וצחקתי.
יצאתי מחדרו והלכתי להביא לו את הקפה שלו הוא ייחל.
נכנסתי לחדרו עם הקפה ושיצאתי,
ציפתה לי הפתעה יפהפיה.
גרייסון ישב בכיסא שלי ובחן את המחשב ואת עיסוקיי בו.
"שלום,מר הייל" אמרתי מופתעת והוא חייך אליי
"מי אלה בתמונה במסך הראשי?" הוא שאל והצביע על המחשב
"החברים הכי טובים שלי שהם בעצם השותפים שלי בדירה" אמרתי מחייכת אליו
"הם נראים נחמדים,איפה התמונה צולמה?" הוא שאל וניסיתי להיזכר.
"שטיילנו במקסיקו,זה היה טיול בלתי נשכח. לפני שהתחלתי לעבוד כאן,שעוד היינו בקולאג'. זאת הייתה תקופה יפה" חייכתי אליו,נזכרת בעבר.
"את?בקולאג'? קשה לי לדמיין אותך בקולאג'.."הוא בחן אותי בעיניו והרגשתי לא בנוח.
"למה?" שאלתי,מתיישבת על כיסא שהיה מולו
"את נראית רשמית מידי ואת גם מתנהגת ככה" הוא אמר
"אני רשמית בעבודה,בדרך כלל אני משתדלת לזרום. האמתי בתקופת הקולאג' הייתי כל כך שונה ממה שאני עכשיו" העלתי את התקופה הזו בראשי.
מסיבות,שיעורים מדי פעם,עבודות מלצרות.
"ממה קיבלת כחול ככה בפנים שלך?" הוא שאל נוגע בפניי,באזור הכואב.
הידיים שלו היו כל כך חמות,ציפיתי לידיים קרות אך הם היו חמימות ונעימות.
ואני חשבתי שהסתרתי את האזור במייקאפ!
"א..זה...אמ..כן...זה קרה לי ב...אה.." התחלתי לגמגם,להגיד לו את האמת?אוו לא?
"יצאתי עם מישהו עד לא מזמן,ושליטה בכעסים לא היה כל כך צד חזק אצלו" ניסיתי להגיד את זה בקלילות. לא אהבתי את ה"וואו" שאומרים כאשר אני מספרת.
"שיט!רציני?"הוא שאל,ופניו השתנו.
"כן." חייכתי קצת
"ואיך את עכשיו?" האדם הראשון ששאל אותי איך אני עכשיו.כולם התעסקו במה הוא עשה לי ואם אני מוכנה לחזור לעבוד ובלהלהלה.
"אני בסדר,אני מנסה להמשיך הלאה"אמרתי.
"יש אנשים כאלה חראות בעולם" הוא אמר נאנח והנהנתי.
"אני רק שמחה שעברתי את זה" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה.
"גרייסון" קולו של הבוס נשמע וגרייסון קם והלך אליו
"איך היה היום?" רוברט שאל כאשר התיישבתי בספה לצידו
"כיף.שמחתי לחזור,איך אצלך?" שאלתי, ותוך כדי חיבקתי אותו חזק והנחתי את ראשי על חזהו.
"משעמם. את יודעת,עבודה והחרא הזה"הוא אמר קורץ וצחקתי
"כמה זמן אתה ואלכסה ביחד?" שאלתי אותו והוא חשב כמה שניות
"שנה וחצי " הוא אמר בגאווה.הוא באמת אהב אותה.
"איך ידעת שאתה אוהב אותה?" שאלתי,מביטה בפניו.
לא ידעתי אפילו למה אני שואלת את זה,לפנ שלי יש מוח משל עצמו.
"רק הזכירו את השם שלה חייכתי,אהבתי הכל בה,כל דבר שהיא עשתה היא הייתה מושלמת. התאהבתי בה ממש מהר והיא בן אדם מדהים כמו שאת יודעת" הוא אמר עם חיוך על פניו.
זה כל כך חמוד שהוא עם חיוך כל כך ענק רק מהדיבור עליה. אני מחכה לבחור שיחייך כך שידבר עליי. אם בכלל יהיה בחור כזה.
"נדלקת על מישהו?" הוא שאל
"לא"צחקתי" סתם תהיתי"
כעבור חודש
נכנסתי לעבודה והתחלתי בעבודתי לאחר שהבאתי לבוס קפה.
הפצעים הכחולים החלו להיעלם וכך גם זיכרונותיי על זה.
אני לוחמת ותמיד הייתי.
עבדתי במשימות שהבוס ביקש בדחיפות שלפתע יצאת מהמעלית גרייסון הייל.
"היי לך" הוא אמר מחייך אליי
אני אוהבת את זה שהוא נפתח אליי כי זה נורא הדדי מצידי.
זה נחמד לראות שמתחת לכל הכסף והבגדים של המיליון דולר, עומד בן אדם עם אישיות כל כך טובה.
"הייי מה שלומך?" שאלתי,שמחה לראותו.
"בסדר איך את?" הוא שאל ועניתי לו שאני מעולה.
כעבור חמש דקות של פיטפוטים בין שנינו הוא נכנס לחדרו של הבוס ונותרתי שוב לבדי.
לאחר שעה בערך,גרייסון יצא מהחדר של הבוס.
בדרך כלל הוא אומר לי ביי והולך אך הפעם הוא נשאר.
"יש לי שאלה אלייך" הוא אמר מצביע עליי ומתיישב לידי,הוא נראה כל כך נינוח.
"תרגיש חופשי לשאול" עניתי..
"למה לא באת אליי במועדון שהיית בו לפני חודש?" הוא שאל,מרים גבה עם החיוך המושלם שלו
במועדון הזה הכל התחיל,במועדון הזה הכרתי את אדוארד.
"הייתי צריכה?" שאלתי,מחייכת בחזרה.
"אני לא חשבתי שמעדונים זה הקטע שלך" הוא תהה והנהנתי
"זה לא,חברים שלי די משכו אותי לשמה.."צחקתי והוא צחק אחרי
"אתה בא לשמה בקביעות?" שאלתי והוא הינהן.
הוא התחיל להיפתח אליי אז גם אני צריכה להיפתח אליו,נכון?
אני יכולה לפחות לנסות.
"להגיד לך את האמת" אמרתי,והוא הינהן" היית נראה ממש טוב עם הבגדים הרגילים שלך,בלי החליפה וכל זה" הצבעתי על כל הבגדים שלו והוא צחק
"תודה. גם את היית נראת מעולה נראת מאוד פתוחה" הוא אמר צוחק
"כמה משקאות ואני מסודרת לכל הערב " צחקתי
"אני בא לשמה היום,את תגיעי?" הוא שאל והנהנתי לשלילה
" אין לי כל כך מה לעשות שמה" אמרתי
"ככה תנטשי אותי?" הוא שאל בחיוך והרמתי כתפיי מחייכת
"אז מה 'הקטע שלך'? מה את אוהבת לעשות? " הוא שאל וחשבתי קצת
"אני אוהבת לראות סרטים וסדרות. דבר שלא יוצא לי לעשות הרבה,ואני ממש אוהבת לאפות" חייכתי אליו ולאחר מכן שאלתי אותו מה תחביבו
"אני אוהב מאוד לרוץ,ולראות משחקי פוטבול" הוא אמר מחייך
"מגניב" חייכתי אליו
הוא קם מהכיסא,והתחיל להתקדם לעבר המעלית
"אם תבואי למועדון,אני נורא אשמח" הוא אמר מחייך אליי וצחקתי.
הוא נכנס למעלית ונעלם.
אין שום סיכוי שבעולם שאני אלך למועדון הזה בשבילו.
YOU ARE READING
Love story
Romance*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן א...
