הערב הגיע,ולא הייתה לי שום עבודה לעשות.
הספקתי הכל במהרה.
דברים כאלה לא קורים לי בדרך כלל,אני לא אוהבת את זה.לא אוהבת להיות חסרת תעסוקה. אני מסוגלת להתחרפן.
יצאתי מחדרי,ונכנסתי למטבח עוברת על פני רוברט ובן שישבו בסלון.
זהו זמן מושלם להכין עוגיות!
הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס, הדבר הכי אהוב עליי בעולם.
כיבדתי את כולם ושמרתי כמה בצינצנת בחדרי,קימברלי עם תיאבון עצום והיא בחורה כל כך רזה!לא ייאמן!
כאשר הגיע השעה תשע ישבתי על הספה עם כל שותפיי לדירה וראינו סרט קומדיה.
תמיד אהבתי את זה,הזמן איכות עם החברים הכי טובים שלי.דבר שלא קורה הרבה.
"אני וכמה חברים יוצאים לבר הערב,מי זורם?"בן שאל לאחר שהיה בטלפון שלו מספר דקות.
ישר רוברט,אמילי וקימברלי הרימו ידיים.
המשכתי להביט בטלויזיה,לא מרימה שום יד.
אף פעם לא הייתי בבר,ואם זה כמו בסרטים אז לא בדיוק מתאים לי שחושפנית תרקוד לצידי.
"למה לא,מאדי?" בן שאל,וכולם הסתכלו עליי אחריו.
"לא חושבת שאהנה"חייכתי אליו בהכרת תודה על ההצעה.
"הנאה מובטחת! את הולכת וזה לא נתון לוויכוח מאדיסון!" קימברלי קמה ואמרה בהחלטיות ולאחר מכן חייכה.
"יאללה תוך עשר דקות כולם כאן!" בן הכריז.
כעבור רבע שעה הייתי מוכנה,אבל לאמילי ולקימברלי היו תוכניות אחרות בנוגע לזמן ההתארגנות שלהן.
כעבור חצי שעה יצאנו מהדירה,
ואני רק התפללתי שאהנה.
הסלקטור הכניס אותי,את אמילי וקימברלי בחינם ואת רוברט ובן בתשלום סימלי.
נכנסנו וישבנו בשולחן קטן המתאים לכולנו והזמנו שוטים.
שוט ראשון,שוט שני,שוט שלישי.
אין לי מה להפסיד בקצת כיף!
כעבור שעה,כולם היו כל כך מחוקים רק אני שיכורה אך עם טעם. רק בגלל שהתנדבתי לנהוג חזרה ושכחתי מההשלכות של אני לא יכולה להשתכר.
רקדתי עם בן עד שלפתע גיליתי את גרייסון יושב עם כמה חברים,הוא אחז בבירה והוא לא היה בשום חליפה ושום תג,הוא היה רק גרייסון.
והוא היה מושך יותר מתמיד.
הלכתי לעבר מקומי והתיישבתי,אמילי ישבה שמה עם האייפון שלה בהתכתבות
"אמילי,גרייסון כאן." אמרתי בתוך אוזנה,המוזיקה הייתה גבוהה ולא היה שום סיכוי שהיא תשמע אותי.למה אני בכלל אומרת לה את זה?
"שיט!איפה?" היא השליכה את הטלפון שלה על השולחן והביטה לכל הכיוונים.
"שמה"הצבעתי לכיוונו,חיוכה התפרש לכל כיוון והיא רצה במהרה לכיוון בן,רוברט וקימברלי שרקדו ברחבה.
נותרתי שמה מבולבלת,מביטה על אמילי מושכת אותם בחזרה לשולחן.
"החתיך שסיפרתי לכם עליו כאן!!!"אמילי צרחה.
לא אהבתי את זה שהיא מדברת ככה על גרייסון.
מה לעזאזל?גרייסון לא שייך לי!
די עם זה מאדיסון!
"דייי?איפה?" קימברלי שאלה,סוקרת אנשין במועדון.
"שמה"אמילי הצביעה על המיקום שהוא יושב.
"נו ו?" בן שאל,מיואש מאמילי אך משועשע.
"חייבים לשדך אותו למאדיסון! " אמילי אמרה והיה אפשר לראות נורה נדלקת מעל לראשיהם של חבריי.
"מה?" הרמתי את גבותיי "מה לעזאזל? לא!ממש לא!"
"למה לא?" רוברט שאל,צוחק מתגובתי.
"הוא לא מוצא חן בעינייך?" בן שאל צוחק אחרי רוברט.
"זה לא שהוא לא מוצא חן בעיניי. פשוט אני לא רוצה חבר כרגע " אמרתי "בבקשה תעזבי את זה אמילי" התחננתי לאמילי והיא הינהנה באכזבה.
הם חזרו לרקוד ואמילי אחריהם ואני ישבתי עם שוט חדש בידי.
למה אני כל כך מתנגדת להכיר אותו?
יש אלף ואחת סיבות למה.
זה לא מתאים,פשוט לא.
וזה די ברור שהוא לא ירצה אותי לעולם.
"היי,אני אדוארד" צץ מאחורי בחור, עם חיוך נחמד וטוב בעיניו.
"מאדיסון" לחצתי את ידו והוא התיישב לצידי.
"אז מה,כאן לבד?" הוא שאל מחייך אליי
"לא,עם כמה חברים" חייכתי בחזרה,ראיתח בעיקר את הקטעים שבחור מתחיל עם בחורה בסרטים וזה היה נראה הרבה פחות מביך.הרבה פחות.
"את באה לכאן לעיתים קרובות?" הוא שאל מצמיד גבותיו
"לא,פעם ראשונה" עניתי
"ידעתי שלא ראיתי אותך כאן,פרצוף כזה אי אפשר לשכוח"הוא קרץ לי וצחקתי
חבל היה לי עליו רושם טוב,
מבין המשפטים הכי חרושים ששמעתי. שלפחות יהיה מקורי!
"אז אני מבין שאף פעם לא ראית את חדר המראות המסתובב,אני צודק?" הוא שאל,מתחיל להסמיק עצם היותי צוחקת על המשפט הקודם.
"לא,מהזה?" שאלתי,שותה את השוט.
"אני חייה להראות לך!" הוא היה המום ושמח באותו זמן ובלי בקשתי תפס בידי ורץ איתי לחדר המראות.
מה לעזאזל?
הבטתי אל חבריי,רואה איך לאט לאט אני לא רואה אותם.
בסוף אלך כאן לאיבוד!
"לפני שנכנסים לחדר המראות,אביא לך בירה" הוא אמר ורץ במהירות להביא לי בירה לפני שהספקתי להביע התנגדות כולשהי.
מה לעזאזל הקטע של הבחור הזה?
כעבור פחות מדקה הוא חזר עם בירה ביד והושיט לי אותה.
"בבקשה" הוא חייך מושיט לי
"לא,תודה.אני בסדר." אמרתי מחייכת בהתנצלות.
"מה?למה לא?" הוא שאל,מבטו התעצב.
מתוך רחמים,התחלתי לשתות את הבירה ונכנסנו לחדר המראות.
החדר היה כל כך משעמם, חדר עם הרבה מראות ואם אתה שיכור הוא זז וזה נראה מגניב איכשהו.
זה לא היה מגניב.
בכלל לא.
זה היה עלוב.
"אני צריכה לחזור לחברים שלי. תודה על הבירה אדוארד" יצאתי מהחדר במהירות, והוא כמובן לא נח והלך אחריי במהירות.
"אפשר לבקש את המספר שלך?" הוא שאל,הוא הרגיש כל כך לא בנוח לבקש זאת.
ואני הרגשתי לא בנוח לסרב.
הבאתי לו את המספר שלי והוא נורא התלהב והלכתי בחזרה לחברים שלי,שתהו לאיפה נעלמתי.
"איזה בחור מוזר התחיל איתי" אמרתי, באכזבה.
למה הבאתי לו את המספר שלי?
אני חייבת להפסיק להיות כזאת רחמנית,
הוא היה מסתדר בחיים גם בלי המספר שלי!
"איך קוראים לו?" בן שאל צוחק
"אדוארד. לא ידעתי איך להיפתר ממנו" אמרתי וישבתי על בן בגלל שלקחו לנו כיסא אחד שהיה שייך לי.
הוא כרך את ידיו סביבי בשביל להחזיק אותי והנחתי את ידי על כתפיו.
"מה לעזאזל מאדיסון!"שמעתי צעקה מאחוריי ולאחר שניה ידי נלקחה וקמתי במהירות מבן מהחוזקה.
הבטתי על הבחור שהחזיק בידי ופגשתי את אדוארד.
"מה אתה עושה?" משכתי את ידי מידו,מביטה בו מבוהלת
"מאיפה את מכירה אותו מאדי?" בן שאל מושך אותי אליו ומגן עליי.
"הוא..זה..הבחור שהתחיל איתי " הצבעתי על אדוארד,שהיה עצבני כאילו הוא רוצה להרוג מישהו.
"מה נסגר איתך,אחי?" בן שאל,מכה את כתפו. דבר הגורם לאדוארד למעוד.
"למה החזקת ככה את חברה שלי?" אדוארד התעצבן "מה לעזאזל מאדיסון?"
"אני אפילו לא מכירה אותך!" אמרתי מבוהלת
"אתם לא יוצאים היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה,שחרר ממנה"בן אמר והתיישב.
"אדוארד זוהי בחירתי את מי לחבק ואתה לא תקבע לי מה לעשות. במיוחד עצם זה שאנחנו הכרנו לפני כמה דקות!" אמרתי,מעוצבנת.
אף פעם אני לא עצבנית,אבל זה הרגיש לי כזילזול כלפיי.
"אני מצטער,מאדיסון. באמת הגבתי בדרסטיות"הוא אמר משפיל מבט" תיסלחי לי?"
הוא היה ככ מסכן,לא יכלתי לסרב לו. נמאס לי מזה! ייחלתי לזה שאמילי תקום ותצרח לו להזדיין מפה..אך זה לא קרה.
"כ..כן,טוב" גירדתי בראשי.
YOU ARE READING
Love story
Romansa*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן א...
