רוז לא הניחה לי לנפשי מאז שכף רגלי דרכה בבית הספר.
"אתה מתכוון לבוא למסיבה של ג'קסון?"
"אתה בכלל מקשיב? ריו, ריו!" אמרה מעירה אותי ממחשבותיי.
בחיי, בנות לפעמים יכולות לשגע אותי לגמרי.
"כן?" שאלתי בנימה מתונה ורגועה, מנסה להשתלט על האי שקט שבתוכי. עיניי סרקו את שטח בית הספר והבחנתי שהרבה תלמידים נועצים בי מבטים, בנות ציחקקו וחייכו אליי חיוכים מפתים. רציתי לגלגל את עיניי ולהיאנח - זה כבר לא עבד עליי.
"אתה מתכוון לבוא למסיבה של ג'קסון? זו נראה לי תהיה המסיבה הטובה ביותר השנה." אמרה בחיוך קטן, מגניבה לעברי מבט.
"אה, אני לא ממש בראש למסיבות." אמרתי, איבדתי את העניין במסיבות מזן, עוד בחורה, עוד משקה, עוד לילה חסר טעם.
"בבקשה, בבקשה, בבקשה!" אמרה, מגבירה את כל עם כל 'בבקשה', עיניי העגל שלה בוהות בי. שנאתי לסרב לבנות זו הייתה הסיבה שהיו לי המון מספרים של בנות שאפילו לא הכרתי בפלאפון שלי והינה הבעיה הזו חוזרת גם עכשיו.
"אוקיי." אמרתי, בקול מובס.
"יש!" אמרה, קופצת עליי ומחבקת אותי.
רוז שייכה אותי אליה, ידעתי שהיא רודפת אחרי כל הזמן רק בגלל המראה שלי, ולא, לא התנשאתי. לא יכולתי להתעלם מהעובדה שאחוז ניכר מן הבעיות שלי היו מן המראה שלי, שלפעמים גרם לי להרגיש שאני רק כלי בידי אחרים. נראתי טוב, אבל כנראה ש'טוב' שלי זה הרבה יותר אצל הבנות.
"אני אלך להגיד לאוליביה שאתה בא, אל תדאג יהיה מעולה, תסמוך עליי." היא אמרה, מנסה להכניס לקולה משהו חתולי שיפתה אותי, זה עבד עליי מעט.
"אוקיי." אמרתי והיא נעלמה במסדרות בית הספר.
נאנחתי, עוד משהו נוסף לרשימת חיי המשעממים. טוב ועכשיו - קורס כתיבה יוצרת שאחי הסתום בחר לי.
נהדר.
YOU ARE READING
הכל בסדר
Romanceאנה מעולם לא דיברה על חיי המשפחה שלה מול אנשים אחרים, בעיקר מפני שכל אדם שהיה שומע על מה שהולך בבית שלה, היה ממהר להרים טלפון למשטרה או למשרד הרווחה, והיא לא רצתה שזה יקרה. ריו מעולם לא ראה את הדברים בדרך שחבריו ראו אותם, הם תמיד חשבו שריו חי חיים י...
