הכל בסדר

פרק 1 (אנה)

"את לגמרי דפוקה, אה?"

זה מה ששמעתי כשנכנסתי לבית הספר מרוז סמית' הילדה הכי עלובה שיש ביקום. לבושה בחצאית הקצרה שלה ובחולצתה בית ספר שלדעתי הייתה קטנה עליה בכמה ובכמה מידות והבליטה יותר מדי את החזה שלה.

חייכתי אליה מגבירה את מוזיקת הרוק שהתנגנה באוזניות שלי והרמתי אליה את האצבע השלישית והיא בתמורה עשתה פרצוף המום - כאילו זה לא קורה כל בוקר - ואני המשכתי ללכת לכיתה. קברתי את ידיי בתוך הג'קט השחור שלי שכבר התחיל להתלכלך, אנדריאנה לא עושה את הכביסה כמו שצריך. לא שהיו לי תלונות, עצם זה שאנדריאנה הסכימה לעזור לי בעבודות הבית היה מבורך, הרי לא יכולתי להחזיק את כל הבית לבדי כשנאלצתי לעבוד עד שעות מאוחרות לא היה מי שינקה, יעשה כביסה, כלים ויוודא שהמצב הנפשי של התאומים בסדר למרות כל החרא שאבא מוציא עליהם.

כן טוב, אז אני לא אתלונן על הג'קט הטיפה מלוכלך.

"אנה!" קראה ג'סי, מחייכת אליי חיוך וממהרת לחבק אותי "היי." אמרתי, מחייכת חזרה. ג'סי הייתה גם בין טיפות השפיות שהיו בחיי, אומנם היא לא ידעה מה הולך אצלי בבית - היא ידעה שמשהו קורה - אבל היא הבינה אותי. "את לא מבינה מה קרה! ג'קסון ואני שוב חזרנו!" אמרה בהתרגשות, מחייכת חיוך דיבילי. האמת היא, שידעתי מה קרה עוד כשהיא אמרה שאני לא מבינה מה קרה, היא וג'קסון חוזרים כל יומיים, הם בהתחלה דביקים במידה בלתי נסבלת ואז רבים, נפרדים ואחרי יומיים - משלימים שוב. די הבנתי את ג'קסון, ג'סי הייתה בחורה יפה - שיערה היה מעט גלי מה שנתן לו ייחוד, עינייה היו חומות-שוקולדיות גדולות, היה לה חיוך רחב ויפה ועצמות לחיים מקסימות והיה לה גוף שכל גבר חולם עליו בלילות.

"מזל טוב." אמרתי מתיישבת בשולחן הקבוע שלי בכיתה - בשורה האחרונה ליד החלון.

"ועוד לא שמעת את החלק הכי טוב! בעוד יומיים ג'קסון עושה מסיבה בבית שלו, כל השכבה תהיה שם ואנחנו - אחרי שאני והוא כבר לא בריב - נהיה שם גם, ואנחנו הולכות לבלות הפעם אנה!" אמרה בהתרגשות, העיניים החומות שלה נוצצות.

"אה, איזה יופי." אמרתי, האמת היא ששנאתי מסיבות, הרבה רעש, סיגריות, אלכוהול, אנשים שנמרחים אחד על השני בכל מקום. ללכת עם ג'סי למסיבה היה סיפור אחר, היא בדרך כלל הייתה נעלמת עם ג'קסון לאיזה חדר והייתי מוצאת אותה בסוף המסיבה ברכב שלו, צועקת לי לבוא והיינו מסתלקים הביתה - את כל הזמן שהעברתי לבדי הייתי מבלה בשתיית קולה קרה ומסתמסת עם אנדריאנה איך הולך בבית והאם אבא חזר.

"קצת יותר התלהבות, אנה." אמרה ואני משכתי בכתפיי באי נוחות "אני פשוט, לא כזה מתה על מסיבות את יודעת." אמרתי. "בטח שלא, כי תמיד הייתי באה עם ג'קסון ואת היית נשארת לבד, אבל הפעם - ג'סון מצא לך מישהו, זוכרת את אלכס מי"א חמש? נכון שאמרתי אלף פעם שהוא נראה טוב? אז הוא בא איתנו! והוא אמר שהוא מעוניין במישהי כאן." אמרה בחיוך, קורצת לי.

טוב, זה לא היה שקר, אלכס היה נראה טוב עם העיניים הכחולות שלו והשיער הבלונדיני המבולגן שלו והגוף השרירי והתואר של הספורטאי המצטיין וזה גם נכון שלא מעט בנות רדפו אחריו. אבל לשמוע שהוא מצא בי עניין? זה די מוזר. לא המעטתי באיך שאני נראית, אבל אף פעם לא הראיתי רצון או משיכה אליו לכן זה די נראה לי מוזר.

לא היה לי זמן לחשוב על לצאת עם בחורים, היה לי יותר מדי על הראש אבל כשהבטתי בפנייה המחייכות של ג'סי וחשבתי על כך שבכל מצב - היא תעמוד לצידי, חשבתי על הפעמים שהיינו צוחקות על רוז יחד ועל כך שבגללי הרבה אנשים בטח מתרחקים ממנה, משכתי בכתפיי, העליתי על פניי חיוך מזויף ואמרתי שאשמח ללכת.