מאי לוי , היא ילדה מצחיקה וילדותית , אומרת מה שהיא חושבת בפנים , היא רגישה אבל כשהיא רוצה משהו היא תשיג אותו ובנוסף להכל היא תמימה. שברו לה פעם את הלב ומאז היא לא מוכנה להיכנס למערכת יחסים רצינית.
הציונים של מאי טובים אין לה בעיות התנהגות , פה ושם...
נקודת מבט מאי אחרי עוד עשר דקות נסיעה הגענו לחוף הים. הוא יצא מהאוטו אחרי שהחנה אותו באחת החניות בלי להגיד מילה וככה גם אני. נעמדתי מולו וחיבקתי אותו , אני לא יכולה להכחיש , אנימרגישהאליומשהו. זה חזק ממני. אני פשוט לא יכולה לשלוט על הרגשות שלי. ״תודה״ אמרתי וקברתי את ראשי בחזה שלו. ״על הכל״ הוספתי ואחרי כמה שניות זזתי ממנו. הוא נישק אותי במצח והוביל אותי ללכת אחריו. לא הכרתי את האיזור הזה של הים , המשכנו ללכת משהו כמו דקה ואז נעצרנו מול מסעדה מפוארת. וואו, היא הייתה כל כך גדולה שאין לי מושג איך לא הכרתי אותה קודם. כל האנשים פה היו לבושים עם חליפות , והנשים פה עם שמלות ערב שרואים שהם עולות המון כסף , המקום הזה כל כך לא בשבילי , התעצבנתי על סער. חשבתי שהוא מכיר אותי , שהוא יודע שאני לא אוהבת את כל המסעדות הפלצניות האלה. הוא המשיך להתקדם למסעדה שאני מתקדמת אחריי. אני כל כך עצבנית , אני לא סובלת מסעדות כאלה , לעומת ההורים שלי שכל היום נמצאים במסעדות כאלה , אני אף פעם לא הולכת איתם. אבל אני לא יכולה לכעוס עליו שהוא לוקח אותי למסעדה ליום הולדת ועוד למסעדה כזאת. אוף. ״בואי״ הוא אמר שהתקרבנו למסעדה לקחת את ידי ואז פנה שמאלה? אבל הכניסה היא ישר. הוא המשיך ללכת מכוון אותי בין סמטאות מה שהיה מפחיד אבל אז נזכרתי סער איתי ותוך שנייה הפחד נעלם. אחרי כמה דקות נעצרנו מול מסעדה קטנה , היא נראת הרבה יותר ביתית משהו בסגנון של שווארמיה. הוא נכנס לתוך המסעדה וכמה אנשים שהיו שם אמרו לו שלום. ״אתה יודע שאני אוהבת אותך?״ שאלתי אותו בלחש באוזן שרק הוא ישמע עם חיוך ענק על הפנים. כמובן שהדרך לאוזן שלו הייתה כרוכה בהרבה רמזים שיבין שהוא צריך להתכופף כדי שאני אגיע אל האוזן שלו. הוא חייך חיוך שחשף כמה משיניו הלבנות והישרות , משהו שלא כל יום זוכים לראות. ״בואי נשב״ הוא אמר בקול שקט והוביל אותנו אל שולחן די מרוחק שנמצא בסוף המסעדה. כמה שניות אחרי שהתיישבנו בשולחן הגיע בחור עם מגש שעליו מלא סלטים , כרוב , סלק , טחינה , סחוג , חמוצים , סלט ערבי , גזר וסלק , כרוב וגזר וזה עוד ממשיך.... היה שם מכל טוב והנה סוף סוף גבר שלוקח אותי לאכול במסעדה נורמלית. אני הזמנתי לאפה עם קבב , חומוס צ'יפס וסלט והוא הזמין , לאפה עם קבב חומוס סלט וחריף. אני לא סובלת חריף , עוד משהו שונה ביני לבין סער , טוב .... אם לומר את האמת כל דבר שונה בנו. אנחנו לא דומים בשיט. האוכל הגיע כמובן שהצטלמו , הבחור הנחמד שהגיש לנו את האוכל צילם אותנו והיה ממש כיף , האווירה הייתה משוחררת ונעימה , לא כמו שחשבתי שהיא תיהיה. פתחתי לסער סנאפצאט והוא מפוצץ תמונות שלי , חלק שאני הצטלמתי , וחלק שסער צילם אותי בחשאי עם חומוס שליכלך לי את הלחי. לא הפסקנו לצחוק כל הערב וזה היה פשוט מושלם , הוא מושלם. ״אז מחר זה קורה?״ הוא שאל וחיזק את האחיזה שלו על כתפיי בזמן שאנחנו ממשיכים ללכת לאורך החוף , מה שגרם לי להתחרט על זה שהבאתי איתי עקבים , נכון אני יכולה להוריד אותם אבל אז אני אהיה ממש נמוכה ואני מעדיפה לסבול בשקט בשביל עוד כמה סנטימטרים של גובה. ״כן״ אישרתי את דבריו. מחר את בת 18 ואני כל כך מתרגשת. ״אז נראה לי שאני אתן לך את המתנה שלך״ הוא אמר בקול שקט. ״תביא לי מחר לא היום״ אני לא רוצה שהוא יביא לי את המתנה יום לפני , זה לא כיף. ״יש לי טיסה מחר בבוקר לאילת עינייני עבודה״ הוא אמר בקול צרוד. ״אה״ אמרתי בקול שקט והתעסקתי עם הטבעת שעל האצבע שלי. הוא הוציא מהכיס שלו קופסא שחורה קטנה שנראת יוקרתית , הרמתי את המבט שלי אליו וראיתי אותו מביט בי ומחייך , חייכתי אליו בחזרה. ״זה בשבילך״ הוא אמר בקול שקט. הוא הושיט לי את הקופסא ואני לקחתי אותה מידו בהיסוס. פתחתי את הקופסא וראיתי צמיד זהב עדין , הוא היה דק וכל כך יפה. ״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו וקפצתי עליו. ״תודה״ לחשתי לו באוזן ונתתי לו נשיקה על הלחי. ״בכיף יפה שלי הכל בשבילך״ הוא אמר והרגשתי צמרמורת בכל גופי. מה קורה פה? את לא מתאהבת בו עכשיו נכון? אחרי איזה מאה פעם שאמרתי לו תודה על הכל ושהוא לא היה צריך ואחרי עוד שעה של סיבוב על החוף הרבה צחוקים תמונות שירים הזויים וריקודים שלא מהעולם הזה הוא הקפיץ אותי בחזרה לבית. ״אתה נסיך תודה על הכל״ אמרתי לו כשעמדנו מחוץ לבית שלי. ״אמרתי לך כבר זה שטויות״ הוא אמר בקול אדיש. ״רוצה להיכנס?״ שאלתי אותו בנחמדות והוא הניד בראשו כסימן של לא. ״בטוח?״ שאלתי אותו מקווה שאולי הוא יתחרט. היה לי כל כך כיף איתו , אני לא רוצה שזה יגמר עכשיו. ״בטוח״ הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח. ״ביי״ אמרנו שנינו ביחד והוא נכנס למעלית ואני פתחתי את הבית. הכל היה חשוך השעה כבר 00:16 ההורים שלי בטח ישנים , אני עולה לחדר שלי ומורידה את העקבים שלי שנייה לפני שאני נכנסת לחדר. אני פותחת את הדלת ורואה שהחדר חשוך , אני פותחת את האור ורואה את כל התקרה מלאה בבלונים לבנים ווורודים , המיטה הייתה מקושטת עם פרחים אדומים בצורת הספרה 18 מה שנגד למיטה ולמצעים שלי ששניהם בצבע לבן, בסוף המיטה הונחו מלא שקיות של כל מיני חברות בגדים גדולות והמון תמונות שלי עם כל החברים שלי ואפילו תמונה אחת שלי עם סער ועדן. אחרי כמה שניות שעדיין לא התאפסתי על עצמי ויצאתי מהשוק שלי , אני רואה את כל החברים שלי וההורים שלי יוצאים מהמרפסת , אבא שלי מצלם ושיר ומאור מתקרבים אליי עם קונפטי , אופק ובר מחזיקים כל אחד שני זיקוקים וליאל התקדם אליי והרים אותי על הכתפיים שלו , אמא שלי עמדה ליד אבא שלי וחייכה אליי. זה היה הרגע הכי מרגש שהיה לי אי פעם , הם כמובן לא פיספסו את ההזדמנות לשיר ושרו לי כמה שירי יום הולדת מוכרים. אחרי משהו כמו חמש דקות שהם רק קופצים רוקדים ושרים ההורים שלי יצאו מהחדר והשאירו אותנו לבד. ״אתם משוגעים״ אמרתי להם ושנייה אחרי זה פרצתי בצחוק. הם כל כך לא נורמאליים ! התקדמתי לשיר ונתתי לה חיבוק מוחץ ונשיקה יבשה על הפה , אותו הדבר עשיתי עם בר ועם הבנים את אותו תהליך רק במקום נשיקה בפה נשיקה בלחי. ״חיים שלי אני אוהב אותך מזל טוב קטנה שלייי״ אופק לחש לי באוזן בזמן שחיבק אותי חיבוק מוחץ. כבר אמרתי שאני חולה עליהם? אז גם אם לא תדעו שאני שרופה על החיים של כל אחד ואחד מהם. ״תפתחי את המתנות״ בר אמרה והתקדמנו כולנו אל המיטה שלי. אחרי שכמובן צילמתי הכל מכמה זוויות שחס וחלילה אני לא אפספס משהו מושלם בתמונה , פיזרנו את העלים מהמיטה שלי וישבנו כולנו עליה. כל המצלמות היו בכוננות ואני התחלתי לפתוח את כל המתנות , צמיד של פנדורה עם ארבע תליונים , סט של קרמים , חמש חולצות , שלוש גינסים , בושם , כמה דברים של איפור , המון תמונות שלנו ממוסגרות ועוד כמה מתנות שאני אפילו לא זוכרת מרוב שהיה כל כך מלא דברים. ״זה כל כך מושלם אני שרופה עליכם״ אמרתי להם ועשינו חיבוק קבוצתית. ״עכשיו המתנה שלנו״ אמא ואבא שלי נכנסנו אחרי חצי שעה בערך עם שתי שקיית אחת בינונית והשנייה יותר קטנה. הם הושיטו לי את שתי השקיות ופתחתי קודם את הקטנה. ״אתם פאקינג לא נורמאלים!״ אמרתי בחיוך ענק שהסתכלתח על השש כרטיסי טיסה לאילת. מעניין את מי אני לוקחת איתי. ״הכל בשבילך״ אבא שלי אמר לי בכנות והזכיר לי לשנייה את סער. פתחתי את השקית השנייה וראיתי שקית של אפל. אוי לא , ידעתי שהרגע הזה יקרה מתישהו. אני פותחת בעדינות את הקופסא הלבנה ולפניי נגלה אייפון לבן , הוא כל כך יפה , נקי משריטות , משברים וסדקים על המסך. הוא ענק! אני אצטרך להתרגל לכל הגודל הזה , ליבור מאייפון 5s , לאייפון 6 plus s זה קשה , הגודל שונה , המרקם שונה , הכל שונה. אני מוציאה בעדינות את הטלפון מהקופסא ומסובבת אותו ורואה שהוא אפור בהיר בידיוק כמו שחשבתי , אני אהבתי כל כך את הצבע הזה וכל הזמן חפרתי להורים שלי עליו , אבל אף פעם לא היה לי את האומץ באמת להיפרד מהטלפון הקודם שלי אבל עכשיו אין לי ברירה. צילמתי את הטלפון והעלתי את התמונה לאינסטה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
רשמתי תודה להורים שלי והעלתי עוד כמה תמונות חלק עם החברים וחלק עם סער שגם להם הודתי בלי סוף. השעה 01:57 יש לנו טיסה מחר ב10:00 מה שאוצר שצריך לצאת מהבית בשעה 7:00 ועדיין לא אירגנתי שום מזוודה. כולם הולכים הבייתה ואני נשפכת על המיטה ונרדמת בשניות מצפה ליום הארוך שהולך להגיע מחר.
