אהבה ללא גבולות

עונה 2 פרק 4

אני מתעוררת ופוגשת בעיניים העצומות של ירין. אני מיד קמה כדי לראות מה השעה ונאנחת בהקלה כשאני רואה שהשעה שש בבוקר.
אני יוצאת מחדרו של ירין ומתקדמת אל החדר שלי ושל סער.
אני רואה שסער עדיין ישן ולכן אני לוקחת בשקט בגדים ונכנסת אל המקלחת שבחדר שלנו.
אני יוצאת לאחר רבע שעה עטופה במגבת כששיערי הרטוב מטפטף על הריצפה.
אני מצחצחת שיניים ומורחת קרם לחות על הפנים.
אני מתלבשת בג׳ינס סקיני פשוט וטי שירט לבנה ויוצאת מהמקלחת.
אני רואה שהשעה כבר שש ועשרים וסער אמור להתעורר עוד עשר דקות.
אני יורדת למטה ומרתיחה מים מכינה לעצמי קפה עם חלב ואז אני שומעת את זרם המים מהמקלחת ומבינה שסער קם.
כשאני מסיימת את הקפה אני מכינה לירין כריך עם חביתה ועגבניה כמו שהוא אוהב וליהלי כריך עם פסטרמה וחומוס כמו שהיא אוהבת.
אני מכניסה לשניהם את האוכל לתיק יחד עם בקבוק מים ושוגי.
סער יורד במדרגות ואני מתעלמת לגמרי מקיומו.
״את מוכנה להסביר לי מה זה היה אתמול?״ הוא נעמד מאחורי כך שאני לא יכולה לזוז.
אני שותקת ואני רואה את גופו מתקשה, הוא עצבני.
הוא נושם נשימה עמוקה וזז ממני נותן לי ללכת.
אני עולה למעלה ומעירה את הילדים, כמובן ירין הוא הבעייתי מכולם אך בסוף הוא קם כמו גדול.
״אני אקח אותם היום״ סער בא מאחורי כשאני מלבישה את שירה.
״לא צריך״ אני מבטלת מיד את דבריו. אני לא צריכה את הטובות שלו.
אני שומעת אותו פולט קללה ואני מרימה את שירה ויורדת איתה למטה.
״ירין״ אני צועקת ומעירה את ירין שנרדם על הספה.
״אני ער״ הוא ממלמל בקול ישנוני.
ירין ויהלי לוקחים שקית שוקו וכשהתיק על גבם הם מתקדמים איתי לאוטו.
אני חוגרת את כולם ומתחילה בנסיעה.
הראשונה שיורדת היא יהלי אחרי שהיא נתנה לי נשיקה ומיד אחריה ירין.
את שירה אני מכניסה לגן והגננת מקבלת אותה בחיוך.
אני מושיטה לגננת שקית עם בגדים להחלפה והיא מחייכת אליי בהוקרת תודה.

אני נכנסת לבית ורואה את סער יושב על הספה, אני מניחה את התיק על השולחן גורמת לרעש המפתחות למשוך את תשומת ליבו.
הוא קם אלי ואני מרימה את היד.
״אל״ אני עוצרת אותו והוא נאנח מביט בי בתסכול.
השיחה אתמול עם אופק לא עשתה לי טוב ורק הכניסה בי פחדים מיותרים.
אני לא עובדת כך שברוב היום אני בבית מנקה או מבשלת וזאת עבודה קשה! בית גדול שצריך לטפח זה לא צחוק בעיקר שיש ילדים קטנים בבית.
אני מביטה בסער שיושב על הספה בוחן אותי שעל פניו מבט רציני וקשוח שהוא לבוש בטי שירט לבנה וטרנינג אפור.
״שחרר״ אני אומרת בקול חנוק, סעמק.
״תסבירי לי מאיפה זה בא פתאום״ הקול שלו קשה וקר.
אני נושמת עמוק מתאמצת לא לבכות.
״קשה לי״ אני ממלמלת ואני רואה איך מבטו משתנה והופך למעט יותר רך.
הוא מתקרב אליי אבל אני מתרחקת.
״קשה לי עם הילדים ואתה בכלל לא פה! אני מנסה לצאת איתך אבל זה לא אפשרי כי עידן ורועי קודמים אליי ולבית שלך! אני רוצה את בעלי״ אני אומרת בקול רציני והדמעות יורדות מעני מבלי שליטתי.
״זה לא ככה ואת יודעת את זה״ הוא אומר ומתקרב אלי מצמצם את הפער בנינו.
״למה אתה לא בעבודה בכלל? כל החודשיים האחרונים אתה רק מתלונן שיש לך עומס לא? אז למה אתה פה מזיין לי את השכל״ אני מרימה מעט את הקול שלי והוא מגלגל את עיניו ומעביר את היד שלו בשיער שלו סימן שהוא מתחיל להתעצבן.
״אני עובד כדי שתוכלי לשבת בבית בכיף שלך״ הוא לא מרים את הקול כמוני אלא מנמיך אותו וגורם למשפט להישמע יותר עוצמתי ומפחיד.
בחיים הוא לא העלה את הנושא שאני לא עובדת ובחיים לא אמר שזה מפריע לו.
״אני יושבת בבית ומנקה לך אותו כדי שתחזור יהיה לך בית נקי ואוכל לילדים שלך״ אני כבר ממש מתעצבנת. איך הוא יכול להגיד דבר כזה בכלל?
״יש לזה פיתרון פשוט שנקרא מנקה״ הוא אומר ואני מביטה בו מלמטה במבט מאוכזב, אני שונאת שהוא לא מעריך אותי מספיק. חושב שזה שאני לא עובדת אז אני לא עושה כלום.
״לך תזדיין אני ממש לא צריכה את הכסף שלך״ אני זזה ממנו ועולה לחדר תוך כדי שאני שומעת אותו מקלל.
אני נועלת את הדלת של החדר ומוציאה מזוודה שאליה אני מכניסה כמה בגדים ועוד דברים אחרים שאני אצטרך.
אני שולחת לאמא שלי הודעה שאני אשן אצלה בימים הקרובים והיא מיד עונה בחיוב ושואלת אם הכל בסדר.
אני נכנסת למקלחת שוטפת את הפנים שניהיו אדומות מבכי וכשאני נרגעת אני לוקחת את המזוודה ויוצאת איתה לסלון.
אני לוקחת עוד מזוודה ומכניסה אליה בגדים של הילדים וגם אותה אני מורידה לסלון.
״מה לעזאזל את עושה?״ סער צועק וזה משהו שלא שמעתי בחיי. כשהוא מתעצבן הוא בדרך כלל מדבר בטון נמוך שאיכשהו מפחיד בטירוף אך הפעם הצעקה שלו גרמה לגופי לרעוד. אם חשבתי שכשהוא מדבר בשקט הוא מפחיד לא הכרתי אותו כשהוא צועק. זה לא מחזה נעים.
אני מתעלמת ממנו ולוקחת את המפתח של האוטו ביחד עם התיק שלי ואת המזוודה של הילדים ומתקדמת לדלת. אני יוצאת לאוטו ופותחת אותו מכניסה את המזוודה של הילדים שהייתה כבדה יותר משלי ואז אני מכניסה גם את שלי.
אני חוזרת לבית כי שכחתי את הטלפון וסער עומד מול הדלק כשמבט עצבני על פניו.
״את לא אמיתית״
״תביא לי את הטלפון״ אני דורשת מיד לאחר שאני שמה לב שהטלפון שלי מוחזק בידו.
״את מתחילה לעשות לי סצנות על כלום ושום דבר, טוענת שאני בוגד בך ואז אוכלת סיבוב ומחליטה ללכת? מה נסגר איתך לעזאזל?״ הוא ממש עצבני.
״תביא לי את הטלפון״ אני חוזרת שנית על דבריי ומתעלמת לגמרי ממנו.
״כשתרגעי את יודעת איפה למצוא אותי״ הוא אומר בקול מזלזל וזורק אליי את הטלפון שבמזל הצלחתי לתפוס.
״מפגר״ אני ממלמלת ויוצאת מהבית. אני נכנסת לאוטו ודופקת על ההגה, חתיכת מטוטמם!

אני מתחילה לנסוע לבית של ההורים שלי שעברו לפני חצי שנה לבית אחר, ביניין קומות חדש יחסית קומה רביעית עם מעלית דירה בעלת ארבעה חדרים מושלמת להם עכשיו כשהם זוג עובד בלי ילדים בבית, אולי אפילו קצת גדולה הייתי אומרת. כעת אני שמחה שהם החליטו לקנות את הדירה הזאת מאשר את הדירה בעלת שלשת החדרים שהייתה במחיר רצפה אך אמא שלי התעקשה שיהיה לנכדים שלה איפה לישון.

אני חונה מול הבניין ומוציאה את המפחות מהסוויץ ופותחת את הבאגז לוקחת איתי את שני המוודות ושמה אותם על המדרכה הקרובה, אני חוזרת לאוטו ולוקחת את התיק, אני נועלת את האוטו ומתקדמת לביניין נכנסת ללובי הנקי, אני מזמינה את המעלית ונכנסת אלייה ביחד עם המזוודות.

״אמא רוני יכולה לבוא אליי היום?״ יהלי שואלת אותי בדיוק שאני נכנסת לגן כשבידיה היא מחזיקה ברוני.
״היום אני לא יכולה מאמי, פעם אחרת טוב?״ אני פונה לשתי הקטנטנות.
״טוב״ שתיהם עונות יחד אבל נראה שהם מבואסות.
״אני אקח אתכם לסרט שבוע הבא בסדר?״ אני אומרת ואז לשניהם חוזר החיוך על הפנים.