אנחנו מתקרבים אליה ושני הגברים שתפסו את סאמר יורדים ממנה, פותחים את הדלת לרווחה אחד מהם תופס את כתפי הפצועה ולוחץ עליה, "אתה מכאיב לי! תפסיק!" אני צועקת עם דמעות בעיניים מסתכלת על האיש שרדף אחריי עד עכשיו, מנסה לתפוס את מבטו, למצוא עזרה. אבל הוא מסתכל על הרצפה, לא מוכן לפגוש את מבטי או להסתכל על מה שקורה.
האיש שתופס את כתפי מצמיד אותי אליו,
אני מתפתלת בידו כמו דג מחוץ למים, אני מנסה להשתחרר אבל ללא כל הצלחה, משחררת מפי אנקות כאב, ואז הוא מצמיד את פיו לאוזני, "יכאב לך הרבה יותר אם תנסי לברוח שוב, ואני אהיה זה שידאג לזה, אז אני מחכה בקוצר רוח לזה, קדימה תנסי לברוח אולי תצליחי," הוא אומר בגיחוך ואז הוא משחרר אותי ודוחף אותי לכיוון הרחוב וכשאני לא זזה ממקומי הוא מחייך וחושף שיניים מרקיבות, "ככה חשבתי, ילדה טובה" ואז הוא מתקרב אליי ואני נרתעת לאחור, הוא תופס את כתפי שוב, ומתחיל להוביל אותי אל המסחרית השחורה, "תגידי שלום לחופש מתוקה, את לא תראי אותו יותר" הוא אומר וספק דוחף ספק זורק אותי למסחרית וטורק אחריי את הדלת. הכל שחור וחשוך ואני לא רואה כלום. אני מתחילה למשש את תכולת המסחרית כדי לבדוק אם יש פה משהו שיוכל לעזור לי איכשהו, אולי משהו שאני אוכל לתקוף אותם איתו כשהם יפתחו את הדלת.
אבל שום דבר. "סקיי..." אני שומעת לחישה מקצה המסחרית. "סאמר?" אני לא בטוחה שזאת היא, הקול שלה נשמע שונה כל כך.
"סקיי..." זאת סאמר. אני מנסה למשש את דרכי אליה וכשאני מגיעה אליה הדבר הראשון שאני נוגעת בו הוא מצחה, הוא מלא זיעה קרה. "סאמר, את שומעת אותי?" העיניים שלי מתחילות להתרגל לחשכה ואני רואה שעיניה עצומות ועל הלחי שלה יש עכשיו חתך עמוק.
כנראה שטעיתי, הם כן פגעו בה. אולי גם היא ניסתה להילחם, סאמר... השארתי אותה לבד, הם יכלו לנסוע ולקחת אותה, ורוב הסיכויים שלא הייתי רואה אותה יותר. אני מחבקת אותה ודמעות מתחילות לזלוג מעיניי. שום דבר מכל זה לא היה צריך לקרות. שום דבר, לאף אחד. אבל כל זה קרה ואני לא יודעת איך נצא מזה. "סאמר, אני מבטיחה לך שאני אוציא אותנו מכאן," אני מבטיחה לה, אבל יותר אני מבטיחה לעצמי שאני אצליח, "אני מבטיחה" אני חוזרת על המילים בלחש כדי להיות בטוחה ועם המילים האלו והדמעות על לחיי אני נרדמת כשסאמר בזרועותיי מלחץ או עצב, אני עוד לא בטוחה.
דלת נפתחת בחוזקה ומעירה אותי אני מסתכלת על סאמר שעדיין ישנה, ואז הדלת שסוגרת עלינו נפתחת והאור הלבן והבוהק שנכנס למסחרית ומחליף את החשיכה, מסנוור אותי מאוד, אני מצמצמת את עיניי, מנסה להתרגל לאור, ואז אני שומעת קולות, שונים משל האנשים שחטפו אותנו, כשאני מתרגלת לאור אני רואה את האדם שפתח את הדלת לבוש בחליפה ומחייך מאוזן לאוזן חושף שורת שיניים לבנות, וקמטים בצידי העיניים, "ברוכות הבאות!, סקיי אני שמח סוף סוף לפגוש אותך!" הוא מדבר כאילו לא נפגשנו בנסיבות שנפגשנו בהן. כאילו ראה אותי במכולת, והחליט להחמיא לי. הוא ממשיך לחייך, החיוך שלו נראה חם ומרגיע, אבל לא, זה חיוך של מישהו שמרוצה מהסחורה שהביאו לו. ברוכות הבאות לאן?
YOU ARE READING
Beauty hurts (!גמור)
Acciónסקיי בדיוק חגגה שמונה עשרה, כשהיא בדרכה חזור ממסיבת יום הולדתה הפרועה, היא וחברתה נחטפות על ידי שלושה גברים, שניים לא חשובים אבל השלישי, דוסון, גורם לסקיי תחושה מוזרה בבטן, ומציף בה רגשות שמעולם לא חוותה, או שזה רק מה שהיא חושבת? מכריחים את סקיי להת...
