"מה?" אני בהלם בהלם. היא יודעת עליי הכל, את כל הסודות שלי, אבל לא, אין סיכוי שזה נכון, הוא משקר. "אתה משקר, זה לא הגיוני, אה... אתה סתם מנסה להחזיר לי, אתה ציני." אני אומרת וצוחקת "אתה טוב יותר משחשבתי דוסון" הוא מסתכל על הרצפה ואז מנענע בראשו. "למה שאני אשקר לך?" הוא שואל אותי, אני מתחילה לצחוק בעצבנות.
"אני באמת לא יודעת, אפשר גם לשאול למה שתחטוף אותי?! נכון?." "סקיי תאמיני לי אני לא משקר לך, אפילו להפך, מזה הרבה זמן שלא באמת דיברתי עם מישהו כמו שדיברתי איתך" הוא עושה צעד לכיווני ואני נסוגה אחורה, כמעט נופלת מהעקבים הגבוהים מדי שאני נועלת. "צא מפה" אמרתי בחריקת שיניים. "סקיי..." הוא אומר, מתחנן. "צא מפה! אתה שקרן, אני ראיתי, אתם תפסתם גם אותה! אתם הזרקתם לה דברים! אני שונאת אותך! צא מפה!" אני תופסת את המסרק שיש על השידה וזורקת אותו לכיוונו, והוא נסוג אחורה. "את יכולה לחשוב מה שאת רוצה, אני לא חייב לך הסברים בקשר לכלום" איך הוא מעז?! להתנהג כאילו יש לו לב, כאילו הוא נחמד, לגרום להרגשה הזאת בבטן שלי ואז לשקר לי על החברה הכי טובה שלי! "מה?" אני שואלת, ברפיון חושים, אני פשוט נשכבת על המיטה, לא אכפת לי מהתסרוקת המושקעת שלי, "אני גם לא עומד ללכת...אני אומר לך מה להגיד למשפחה שלך, ואלווה אותך לחופה, עכשיו אנחנו, אממ, סוג של משפחה" ואז חשבתי על אנה ועל המאמץ שהשקיעה בי, והתרוממתי, ופניתי אליו, מסכנה ולחשוב שהוא נחשב לאדם הכי נחמד בחייה. "אתה ואני, בחיים לא נהיה אנחנו, או סוג של משפחה" אמרתי מקווה שפגעתי בו, כי כשאמרתי את זה נפגעתי בעצמי, הוא היה כל כך נחמד אליי, אבל יש גבול, וזה חברות, כי אני חושבת שחברות אמיתית נמדדת מאחורי הגב כשאני אגן עליה בכל מחיר ולא מולה, וזה עכשיו, ואני רוצה לראות אותו מנסה לומר עליה עוד משהו, שקרן, לא הייתי צריכה להקשיב לדברים שהוא אומר, הוא החוטף שלי, אסור לי להיקשר אליו, שלא תהיה לי את התסמונת הזאת, איך קוראים לה? אה נכון, תסמונת סטוקהולם, לי זה לא יקרה. "אני שונאת אותך" אני אומרת לו, חושקת שיניים ומאגרפת את הידיים, מחכה שהוא יעשה משהו, יגיד משהו, אבל זה לא קורה והוא לא אומר כלום, ואפילו לא מניד עפעפף. אנה חוזרת ואומרת שהגיע הזמן לצאת, "את מוכנה?" הוא שואל אותי ומושיט לי את ידו, אבל אני מתעלמת משאלתו ומהיד שמוצעת לי, למרות שאני צריכה תמיכה עם העקבים האלו, אבל אני פשוט יוצאת אחרי אנה,
אנחנו הולכים ותוך כדי הוא אומר לי מה לומר למשפחתי, אני עושה את עצמי כלא מקשיבה, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך. "את צריכה להגיד שטאקר הוא בן משפחה של סאמר, והכרת אותו כשהיית אצלה, ומאז אתם יוצאים, וביום ההולדת שלך הוא הציע לך נישואין, והכל כבר היה מוכן, כי הוא ממש רצה להגשים את חלומך להתחתן"
הוא אומר כששהוא פותח את דלת הלימוזינה שחיכתה לנו באולם הלבן, "איך אתה יודע שזה היה החלום שלי? להתחתן?" לא אמרתי לו את זה. "אלה נדרי הנישואים שלך, את צריכה להתאמן עליהם עד שנגיע, ואת חייבת לזכור לא לנסות לעשות משהו טיפשי כי את תסכני את כל מי שאת אוהבת" הוא אומר, מתעלם מהשאלה שלי. "מי כמוך יודע" אני אומרת מתחת לשפתי, מתכוונת בדבריי לאנה. הוא עושה את עצמו לא שומע ואני בטוחה שהוא שמע, אבל הוא לא אומר כלום וסוגר את הדלת. הוא הולך קדימה ונכנס אל מאחורי ההגה, "איפה אנה?" שאלתי, הייתי בטוחה שהיא היתה איתנו. "היא נוסעת עם... מכונית אחרת" הוא שולח לי מבט בוחן דרך המראה הקדמית כשהדלת לידי נפתחה וטאקר נכנס לשבת לידי. "קדימה דוסון סע, שלא נפספס שום רגע עם משפחתה היקרה של סקיי" הוא אומר וכל הזמן הזה מסתכל עליי. "היית יכולה להיות יפה יותר" טאקר אומר לפני שהוא מתקרב אליי ומדביק לי נשיקה רטובה ודוחה על הפה. "תפסיק" אני מצליחה להשחיל כשהוא עוצר לרגע. "עוד מעט את אשתי, אני לא צריך את האישור שלך כדי לקבל נשיקה" הוא אומר. אני מנסה לתפוס את מבטו של דוסון אבל הוא מתחמק ממבטי, מתניע את הרכב ומתחיל ליסוע.
טאקר תופס את הירך שלי בכוח שגורם לדמעות להצטבר בעיני. "דוסון, תעזור לי, בבקשה" אני מתייפחת והוא עדיין מתחמק ממבטי. אני מנסה להשתחרר מאחיזתו החזקה של טאקר ללא הצלחה, אז אני נושכת את שפתיו בכוח עד שאני מרגישה דם מתכתי על שפתי. "אח, כלבה!" הוא נסוג לאחור ומנקה את שפתיו בדם. ואז הוא לופת את הצוואר שלי בכוח, ומצמיד את ראשי לגב הכיסא, ואני משתנקת. "שלא תעזי לעשות את זה שוב! את שומעת? אני אהרוג אותך, כשאשיג את מה שאני צריך, אני לא אצטרך אותך יותר, השאלה היא כמה אני אתעלל בך לפני, אה?, מה את אומרת? אולי נעקור לך את השיניים הישרות, שלא תוכלי לנשוך עוד, אולי נקצוץ את אצבעותייך המטופחות? לא, רגע, יש לי רעיון, קודם כל נחתוך את החזה המלא שלך, אה? מה את אומרת, יקירתי?" הוא מעביר את ידו על חזי והדמעות שלי נוחתות על ידו. "בבקשה לא" אני מתחננת בראשי שיוריד את ידו המגעילה ממני, והוא עושה זאת. ולא בגלל שריחם עליי, או בגלל שדוסון עשה משהו, אלא מפני שהגענו, הגענו לטקס החתונה שלי.
YOU ARE READING
Beauty hurts (!גמור)
Açãoסקיי בדיוק חגגה שמונה עשרה, כשהיא בדרכה חזור ממסיבת יום הולדתה הפרועה, היא וחברתה נחטפות על ידי שלושה גברים, שניים לא חשובים אבל השלישי, דוסון, גורם לסקיי תחושה מוזרה בבטן, ומציף בה רגשות שמעולם לא חוותה, או שזה רק מה שהיא חושבת? מכריחים את סקיי להת...
