Beauty hurts (!גמור)

בדיחה גרועה

"אתה צוחק עליי נכון? זאת איזה בדיחה גרועה?" אני מסתכלת עליו מביטה בעיניים שלו, מנסה למצוא רמז לכך שעוד שנייה הוא יגיד לי שאני משתתפת באיזו תכנית מתיחות כושלת. "אני מצטער, סקיי" הוא אומר והולך, יוצא מהגן שהיינו בו. לא יכול להיות שזה קורה לי, שמעתי סיפורים על כך שבנות נחטפו כדי לעבוד בזנות, אבל נחטפות כדי להתחתן? אני כבר לא ממש בטוחה מה אני מעדיפה אבל בחיים לא שמעתי על דבר כזה. אני מסתכלת על הדלת וחושבת אולי לנסות לברוח, אבל תמונה של המקום אליו נכנסנו עולה לי לראש, אין סיכוי לברוח מפה וגם אם אני אצליח לעבור את הדלתות יש לפחות מאה שומרים בחוץ שלא יהססו לירות בי. אלא אם כן אני אצא החוצה באיזשהי הזדמנות, אולי אם אסכים להתחתן איתו... טוב, לא ששואלים אותי כל כך... וכשאני ממשיכה לחשוב על הכיוון הזה כדרך בריחה, הכיוון של 'לשחק את המשחק' יכול איכשהו לעבוד יותר טוב מכל דרך אחרת שתעלה לי לראש.
כשילדה שלבושה בבגדי משרתת נכנסה, לא אני לא שמה לב אליה, כשהיא מכחכחת בגרונה, היא עשויה מעור ועצמות ממש קטנה ובגדי המשרתת ממש מבגרים אותה, ולפי הערכתי היא בערך בת 8. " שלום, גברת ארט, אני אנה ואני אהיה המשרתת שלך מעכשיו." אני מסתכלת עליה בהלם, משרתת? ואיך היא יודעת את שם המשפחה שלי? טוב, הם יודעים עליי פה יותר מרק את השם שלי כנראה, אבל איך, ולמה? כשחוטפים סתם מישהו לאיזה משימה, משקיעים בו כל כך?
אנה ממשיכה להסתכל עליי, בוחנת אותי ואני בוחנת אותה. העיניים שלה נראות כל כך עצובות ואני חושבת שאני יכולה להבין למה.
"בבקשה תקראי לי סקיי, אנה." היא חייכה וחשפה שתי גומות עמוקות בלחייה. "בסדר גברת סקיי, בואי בבקשה אחרי" היא אומרת לי תוך כדי שהיא יוצאת מהדלת ומתחילה ללכת במסדרון, אני קמה ויוצאת אחריה, אנחנו הולכות בשקט לאורך המסדרון עד שהיא עוצרת ליד אחת מהדלתות, היא דוחפת מפתח למנעול ופותחת את הדלת לרווחה, חושפת חדר עצום, כשבמרכזו יש מיטת אפריון גדולה, ומולה יש שתי דלתות, היא מצביעה על הכל ומסבירה לי, "הדלת הימנית אלה השירותים והמקלחת, הדלת השמאלית מובילה לחדר הארונות שלך, הוא מלא, אבל אם חסר לך משהו את רק צריכה לבקש. פה בשידה עם המראה יש לך פן ואיפור, וגם פה אם חסר לך משהו..." היא עוצרת כשטאקר דופק על הדלת ונכנס. "ממש בית מלון.." סיננתי מתחת לשפתי. טאקר נכנס עם החיוך שלו, אנה יוצאת בשקט מהחדר. "דוסון סיפר לך" הוא אומר נראה שהוא מחכה שאודה לו, מה שלא יקרה. כנראה שהוא מבין את זה, הוא עושה פרצוף מאוכזב ומתיישב על הכורסה שיש בפינת החדר, ליד חלון אטום לגמרי. "טוב, אז את יכולה להמשיך להיות בשקט ואני אסביר לך איך זה הולך להיות" הוא עוצר לרגע כדי להיות בטוח שאני לא עומדת להגיב וממשיך, "מחר בערב אנחנו נתחתן, יעזרו לך להתארגן, המשפחה שלך מוזמנת, אין לך מה לדאוג בקשר לזה יקירתי, יש שאלות?", אני לא מצליחה להוציא הגה מפי, אני בהלם, הוא קם ומתקדם לכיווני, הוא נעצר מולי  שם את ידו על סנטרי וסוגר את פי שכנראה נפער מהלם, ואז הוא מתכופף לכיווני ומנשק אותי,  כשאני מבינה מה קורה אני קופצת אחורה, והוא מתחיל לצחוק עליי, ואז הוא מתקדם שוב ותופס את שתי ידי, "סקיי, מחר אנחנו מתחתנים, ואת תגורי פה, ותשני איתי, ונשיקה זה כלום לעומת מה שידרש ממך בהמשך, אז תלמדי איך עושים את זה כי אני אוהב את זה קצת יותר עם תשוקה, טוב יקירתי?" הוא אומר כשהחל לנשק אותי בכוח.