Beauty hurts (!גמור)

חלום עליה

עובר יום, עוברים יומיים, ואז שלושה ארבעה וחודש, שבהם הנפש היחידה שאני רואה חוץ מאת בבואתי במראה, היא אישה מבוגרת שמחליפה את אנה, את אנה הקטנה. האישה לא אומרת שום דבר ורק עושה את העבודה המוטלת עליה, גם אני לא אומרת כלום, האדם האחרון שהתחברתי אליו במקום הזה מת לי מול העיניים. לשמחתי גם טאקר לא מבקר אותי, ועל זה אני ממש לא מתלוננת. למה הוא התכוון במה שאמר לדוסון? בכך שאם ידע מי אני ומה אני באמת עושה כאן הוא לא יגן עליי ואפילו ישנא אותי? עכשיו הוא בטוח שונא אותי, הבת שלו מתה בגללי, בגלל שניסה להציל אותי. אבל, גם משהו אחר שטאקר אמר באותו יום ממשיך להתנגן בראשי, הוא אמר שלדוסון יש רגשות כלפי. אבל האם אני יכולה להאמין למשהו שטאקר אמר? אני לא בטוחה, וגם אחר כך, איך שדוסון הסתכל עליי, אני זיהתי שם במבטו הלם, פליאה אני לא בטוחה אבל אני חושבת שאולי גם שנאה. מה טאקר היה יכול לומר לו כבר? עכשיו לילה, ואני שוכבת במיטתי בודדה מתמיד. פעם היתה לי אנה, חצופה קופצנית ושמחה. אבל היום יש לי רק זקנה זעופה שלא מדברת אליי, וכרגע, אני באמת זקוקה למישהו שאוכל לדבר איתו. אני שוכבת ומסתובבת מצד לצד, מתהפכת וכך גם מחשבותי מתהפכות מצד לצד. עד שאני שומעת את דלתי נפתחת דבר שגורם לי להתרומם מהר מהפחד שטאקר הוא זה שעומד שם. אבל לא טאקר הוא זה שעומד שם, מי שעומד שם הוא דוסון, שנראה גרוע עם עיניים אדומות. נראה שהוא לא התקלח מאז מותה של אנה. הוא נראה שיכור לגמרי אך יפה מתמיד. אוי שיט למה אני חושבת דברים כאלה הוא באבל. והוא מתקדם אליי באיטיות, ונראה שגם בקושי ועכשיו כשהוא קצת יותר קרוב, הוא נראה גם פצוע, על שפתו התחתונה יש חתך שנראה טרי, הדם נוזל קצת במורד סנטרו דבר שמשווה לו מראה של ערפד יפה תואר, ממש אדוארד. "מה אתה עושה?" שמעתי את עצמי שואלת אך בספק שהוא מצליח לשמוע, כי הוא ממשיך להתקדם אליי, באיטיות ובשקט, איטיות ושקט שמשפיעים עליי כי גם אני פשוט מתיישבת באיטיות ובשקט ישיבה מזרחית על מיטתי. הוא מועד על נעל שיש על רצפת החדר ומתיישב על מיטתי בכבדות. שם אנחנו יושבים ומסתכלים אחד על השני, ואז אני מסתכלת על שפתיו הפצועות שזזות באיטיות ומנסות להגות מילה אך רק זזות מעלה ומטה ואז הן משמיעות גם צלילים, "כל לילה, מאז, אני חולם עליה, את יודעת מה היא אומרת לי? היא אומרת שני דברים, היא שואלת אותי למה לא הצלתי אותה, היא בוכה אבל כל כך רחוקה, אני לא מצליח להגיע אליה. אני רץ במקום, ולא מצליח לענות לה, את מכירה את זה?" הוא שואל, גם אני חולמת כאלה חלומות, יותר נכון סיוטים, מאז שדוסון תפס אותי אני חולמת כאלה חלומות, אני מנסה לרוץ אך רגליי נטועות באדמה ולאחר מכן אני הופכת לעץ, עד שטאקר מגיע עם גרזן וכורת את שורשיי, הוא פוגע, חותך ושובר את כל מה שרק אפשר. מאז שטאקר אנס אותי, החלום חוזר רק גרוע יותר, טאקר גם שורף אותי ותולש את העלים שהצמחתי. אבל כל מה שאני עונה זה רק הינהון קל. והוא רואה בזה סימן להמשיך, אבל לאחרונה גם אני חולמת על אנה, בחלומי, אני מבקשת סליחה על כל הדברים שהיא לא תעשה. "היא בוכה וצועקת אך אני לא מצליח להרגיע אותה, היא מחפשת אותי אבל אני רואה ובלתי נראה, היא קוראת לי וממשיכה לשאול למה לא הצלתי אותה, ואז הדבר השני שהיא אומרת זה: תציל את אמא, ואני מנסה לענות לה אבל עדיין לא יכול, אני רוצה להגיד לה שהיא מתה שאני לא יכול להציל אותה יותר," הוא עוצר לרגע כדי לנשום ואז מסתכל עליי שוב, הפעם במבט מעט שונה. "היא אומרת, תציל את אמא, תציל את סקיי" הוא אומר לפני שרוכן כדי לנשק אותי, ושפתינו נפגשות, אבל אני דוחפת אותו מעליי מבלי להחזיר לו נשיקה, מהנגיעה הקלה של שפתינו הספקתי להרגיש ולטעום את טעם האלכוהול ששתה. ואני עוד לא מוכנה, אני לא מוכנה למגע של מישהו, למגע של גבר בפרט. אני מתכווצת ומתכסה בכלל בלי לשים לב שאני עושה זאת ואני משפילה את ראשי אני לא מסוגלת לנשק אותו, אבל רוצה. " סקיי, אני אוהב אותך, ואני מבטיח שהוציא אותך מכאן, והפעם באמת אין לי מה להפסיד" הוא אומר לפני שהוא קם והולך לכיוון הדלת, שם הוא מסתובב אליי, ואני מסתכלת אליו במבט המום, ובפה פעור. הוא אוהב אותי. "עוד שבוע יש מפגש אצל סבא שלך, כל המשפחה שלך תהיה שם, גם טאקר, סאמר ואני נהיה שם, זאת ההזדמנות שלנו, שם אנחנו נברח, תהיה שם אבטחה כבדה אבל אני אארגן את זה", הוא אומר לפני שמחייך חיוך קל ויוצא מהדלת, באמת מה יש לנו להפסיד הפעם? ובדרך אני גם אראה את סבא שלי, אבל מה שבאמת רציתי לדעת נשאר בגדר סוד, אך, רק לעת עתה.

~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~
בנות!
עמדתן בזה עשר הצבעות בפרק הקודם, תודה רבה, על הפרק הזה, שבע הצבעות ושתי תגובות.

אוהבת;)