Beauty hurts (!גמור)

דבריו של זר

מה? איך אני אמורה להאמין למשהו שמישהו זר אומר? איך אמורים לדעת מה האמת? למרות שאני לא רוצה להאמין למה שסיימון אומר, הכאב שאני רואה בעיניו נראה אמיתי, אך גם הכאב והצער שהיו בעיניו של דוסון כשאנה נפטרה היה נראה אמיתי. אני אשאל את השאלות שיש לי, והפעם אני אקבל תשובה על הכל. "תסביר לי אז למה אתה חושב שהיא הבת שלך?", אני שואלת אותו, ונועצת את מבטי בציור שצייר, כל הצבעים, החיוכים, השמחה והאושר שיש בציור הזה נראים כל כך אמיתיים. איך מישהו עיוור יכול לצייר כל כך יפה? כל כך...אמין. "כי דוסון אף פעם לא היה עם סופיה, היא שנאה אותו הוא היה זה שחטף אותה, כדי שתתחתן איתי. אבל הוא התאהב בה..." אז כנראה שהיא הייתה מאוד מיוחדת אם כולם מתאהבים בה. "יש לאחי סכיזופרניה... את יודעת מה זה?" אני מנענעת את ראשי מצד לצד ואז נזכרת בזה שהוא לא רואה אותי, מבטו כל כך חודר שמאוד קל לשכוח שהמבט שלו ריק. אני אומרת לו שאני לא יודעת מזה אבל אני בטוחה שזה לא טוב. "זו הפרעה נפשית כרונית, איבחנו אצל דוסון את הסימנים אבל היא התפרצה בעקבות מה שקרה לאמא שלנו. הוא טופל בכדורים ובתרופות אבל כל פעם המחלה הולכת וחוזרת, אצלו, היא בלתי נשלטת" מה קרה לאמא שלהם? דוסון אף פעם לא דיבר עליה אני יודעת רק שהיא מתה. "המחלה גורמת לנכויות נפשיות מן החמורות ביותר. זה מתאפיין באוסף של תופעות נפשיות והתנהגותיות ואצל דוסון זה בעיקר בא לידי ביטוי בהזיות, מחשבות שווא, בעיות בזיכרון, ואימוץ חיים ומציאות שלא שלו, אלא שלי." אני מתחילה להבין אבל לא לגמרי, הוא עצר ואני רואה בזה סימן לשאלת שאלות. "אבל דוסון אמר, שכשאנה נולדה היתה אישה שהעבירה לו פתק מסופי בו נאמר שאנה היא הבת שלו." הוא חשב לרגע עד שענה, "זה לא קרה, סופי נחטפה שנה אחרי שהמחלה פרצה אצלו, הוא היה זה שחטף אותה, והיא שנאה אותו על כך, הוא ידע שהיא מיועדת לי אבל משום מה, הוא היה בטוח שאבא שלנו אמר שהיא בשבילו, הוא היה שומע קולות שאומרים שסופי היא שלו ושהם נשואים." הוא עוצר ונושם נשימה עמוקה, "אבל הם לא היו נשואים, אתה התחתנת איתה," אני אומרת מוכיחה שאני מקשיבה ומבינה, אבל עדיין קשה לי להאמין לסיפור ההזוי הזה. "כן, אני התחתנתי איתה, ונולדה לנו ילדה, אנה, גידלנו אותה במשך שנה מאושרת," אז מתי סופי מתה? "דוסון אמר שסופי רצתה לברוח, ואז טאקר תפס אותה ו... ואז היא מתה כשילדה את אנה, זה לא מה שקרה?" אני מעדיפה לדלג על החלק בו דוסון אמר שטאקר אנס את סופי. "לא זה לא מה שקרה," הוא אומר בקול שיוצא לו קצת תקיף ממה שבטח התכוון. "סופי אהבה לגור כאן איתי, ועם אנה, היה לנו טוב ביחד והיא חיבבה גם את אבא שלי, הוצאנו אותה מבית קשה, ככה שהיה לה כאן טוב, למרות שבהתחלה היא פחדה ממה שיקרה אבל זה עבר לה, אבל היא תמיד פחדה מדוסון ולכן הרחקנו אותו ממנה, אבל אז הקולות בראש שלו אמרו לו שהיא... שהיא רוצה לברוח ממנו, אז הוא.. הוא הרג אותה, היא לא מתה בלידה כמו שהוא ממציא לעצמו ולאחרים, הוא הרוצח של סופי, הרוצח של אישתי, הוא חנק אותה לרצח, כשאבי סיפר לי על זה, השתגעתי, רציתי לנקום, והלכתי לעשות את זה, תכננתי להרוג את דוסון, אבל הוא היה חזק ממני ופצע אותי, הייתי מאושפז חודשיים, כשבאתי לתקוף אותו לא חשבתי על כך שהסכיזופרניה של אחי עושה אותו אלים והישרדותי כל כך, אבל הייתי כל כך עצבני ועיוור מרוב כעס עד שהדבר באמת הפך אותי להיות עיוור, כשדוסון הגן על עצמו ופצע אותי הוא פגע לי בראש, והפגיעה שיבשה את העצבים שקשורים לעיניים," אני מסתכלת עליו ולא יכולה להסיר ממנו את עיניי, מה שהוא מספר לי על דוסון, כל כך שונה מהדוסון שאני הספקתי להכיר, סיימון מפנה את ראשו אל הציור בו אפשר לראות את האושר שחייו היו שרויים בו פעם, "הכעס שלי על מות האישה שאני אוהב גרם לי לאבד גם את הבת שלי, כדי שגם היא לא תפגע, איבדתי אותה בכך שהיא לא יודעת שאני הוא אביה האמיתי, היא חושבת שאני דוד שלה או משהו כזה, אבל אני יודע, שהיא בטוחה שדוסון הוא אביה." חשבה, הייתה בטוחה, הייתה, הוא לא יודע שהיא מתה, "אני יכול לצייר רק את מה שהגוף שלי זוכר מסופי ומה שהתת מודע שלי חושב שאנה אמורה להיות," אני מסתכלת על הציור, "היא גדולה יותר, והחיוך שלה רחב יותר," אני שומעת את עצמי אומרת, ואז אני שומעת את הדלת נפתחת וקול מוכר אומר, "העניים שלי גדולות יותר והשיער שלי ארוך יותר, אבל בסוף זה יצליח," אני רואה את החיוך על פניו של סיימון לפני שאני מספיקה לסובב את ראשי ולראות את אנה עומדת בפתח הדלת עם חיוך גדול על פניה. °~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~

אוווו איזו הפתעהההה
5 הצבעות ו-5 תגובות