Terrified

4

[ אותו יום, יום שלישי ]

הוא הסתכל לי בעיניים ולא הסיט מבט. "זה מה שבאמת קרה. בגלל שאנשים ראו אותנו ואנחנו האחרונים שראו אותן תפרו עלינו את התיק. זה גם היה מצוין בשביל השוטרים כי היו הרבה תלמידים שיכלו לספר להם שלא הסתדרנו חודש ומשהו לפני שהן נרצחו ושהיינו רבים הרבה."

"למה רשמו להן הכאב גדול על המצח?" שאלתי, מבוהלת. עדיין לא ממש האמנתי לו, היה לי קשה לעכל את זה משום מה. עכשיו דמיינתי שתי בנות עם סימן חנק בצוואר ואת המילים רשומות להן על המצח. זה עשה לי צמרמורות בכל הגוף.

"הם רשמו את זה במירכאות, אני תמיד חשבתי על זה." הוא מלמל, נשמע חושב. "אני חשבתי שאולי מי שעשה את זה התכוון שהכאב לא יהיה באמת גדול ובגלל זה הוא עשה את זה במירכאות."

בלעתי את רוקי. זו באמת דרך להסתכל על זה. הוא לקח את היד השנייה שלי וצייר עליה עיגולים. "לא עשינו שום דבר..." הוא מלמל. "אל תאמיני למה שמספרים לך."

"אז למה שאני אאמין לך?" שאלתי באומץ.

הוא עכשיו חייך בשפתיים סגורות. "אני באמת לא יודע. אני מקווה שתאמיני לי. אני זה שעבר את כל זה." הוא גיחך.

"א-אמרו לי ש-שאתם הכיתם את אימא שלכם." הייתי ממש לחוצה לומר את זה אבל רציתי לדעת מה יש לו לומר על זה. לקח לו רגע לפעור את עיניו ולהסתכל עליי בהלם. "מי אמר לך דבר כזה?" הוא שאל והפסיק לצייר עיגולים על ידי, ידו נחה על שלי. "אנחנו בחיים, אבל בחיים לא נפגע באימא שלנו. אנחנו אוהבים אותה יותר מכל אדם אחר שאנחנו בעולם הזה." הוא נשמע כועס. "אני לא מאמין שהמציאו דבר כזה." הוא סינן בשיניים חשוקות ועצם את עיניו לרגע.

האמנתי לו. באותו רגע באמת האמנתי לו. התגובה שלו הייתה תגובה שלא ציפיתי לה, חשבתי שאולי הוא יגמגם וימציא משהו אבל הוא נשמע כועס שבכלל אמרתי דבר כזה. הוא נשם עמוק והסתכל לי בעיניים. שוב מצייר על ידי ואז עולה על זרועי. זה מרגיע אותי וזה נעים, אני אוהבת את זה. לא דיברנו והוא פשוט המשיך לעשות ככה, רציתי לעצום עיניים ופשוט ללכת לישון בזמן שהוא עושה את זה.

לא שמתי לב שבאמת עצמתי את עיניי עד שפתחתי אותן ועיניי הירוקות פגשו בעיניו החומות. הוא הרים את ידו השנייה כדי להסיט את שערי אל מאחורי האוזן שלי, הוא היה יותר מידי קרוב ולא שמתי שפשוט התרוממתי מעט מהאבן והצמדתי את שפתיי לשפתיו. התחלתי לנשק אותו ולמשך כמה שניות הוא נישק אותי חזרה, זה נפסק כשהוא תפס בכתפיי והרחיק אותי.

לחיי עלו באש, הרגשתי כל כך מובכת. "למה עשית את זה?" הוא שאל בקול שקט.

"א-אני לא יודעת." גמגמתי. "סליחה." התרחקתי ממנו. הוא תפס במפרקי ידי כדי שלא אתרחק יותר מידיי. "זה בסדר." הוא אמר. "אני פשוט חושב שזה לא היה במקום, אני לא רוצה שתעשי משהו שאולי תתחרטי עליו. אני לא רוצה שתיפגעי."