[ יומיים אחר כך, יום שני ]
אנה וקייד נחמדים. אנה מצחיקה אותי, קייד יותר רציני ממנה. הם התכוננו ללימודים ביומיים האחרונים והם די מחכים כבר להתחיל את היום. הם שמעו על הסיפור שהיה עם הסרטון שלי ושל ג'ואי והם הבינו... הם הבינו למה אני הגבתי כמו שהגבתי ביום הראשון שהם היו כאן, מלפני יומיים ולמה אני בכלל עם מצב רוח לא משהו.
אבל הם בהחלט מעלים לי את המצב רוח, במיוחד אנה. אני לא חשבתי הרבה על הסרטון וביומיים האחרונים הייתי חוזרת ממש מאוחר לחדר וקמה מוקדם לפני השותפות שלי כדי לא לדבר איתן. אני לא יודעת מה להגיד להן ואני לא רוצה לראות אותן מתעלמות ממני.
לא דיברתי עם אף אחד מהחברים שלי והם לא דיברו איתי או שלחו הודעות. קיבלתי הרבה מבטים מתלמידים וניסיתי לא לחשוב על זה או להתייחס לזה. היו תלמידים שזרקו לי כמה מילים, הייתה פעם אחת שאיתן שמע משהו שאמרו לי והוא הגן עליי, גרם לאלה שאמרו לי משהו לברוח מהפחד.
ג'ואי התחשב בי. הוא דיבר איתי על זה כמה פעמים ביומיים האחרונים וכששאלתי אותו למה הוא בכלל רוצה לשמוע הוא ענה לי שלדבר זה תמיד יותר טוב מלשמור את זה בבטן ולהחמיר את המצב הנפשי שלך. הוא יודע שזה קשה לי בלי החברים שלי, שאני רגילה לדבר איתם כל יום וכל לילה. הוא מבין... אני מעריכה את זה ואני מודה לו בכל פעם שבכלל אכפת לו.
אני כבר משעה חמש וחצי בבוקר מחוץ לחדר, מוכנה עם התיק שלי ועם הדברים. אני יושבת ליד המועדון. אף אחד לא בא לשם בבוקר. אני מחכה שיום הלימודים יתחיל ואז אני אלך לשיעורים. בנתיים אני שומעת קצת מוזיקה, השעה שבע ועשרה. תמיד אלכסה קמה ראשונה והיא קמה בשעה שש או שש וחצי, לא רציתי להסתכן אז יצאתי מוקדם יותר.
בשעה שבע וחצי קמתי והתקדמתי לבניין בית הספר. הצלצול נשמע דקה או שתיים אחרי שנכנסתי לתוך הבניין. מבטים, אנשים לוחשים זה מה שקיבלתי כשנכנסתי. הרבה כתבו לי על הקיר בפייסבוק וכינו אותי בשמות שאני ממש לא רוצה לחשוב עליהם. כמעט כולם רושמים שהם נגעלים ממני.
אני שונאת את זה.
נכנסתי לשיעור היסטוריה. לוגן, אלכסה וג'וש לומדים איתי היסטוריה. הם כבר היו בכיתה שנכנסתי וכשמבטי הצטלב עם של לוגן הרגשתי כאילו ליבי החסיר פעימה. הוא לא הסיט מבט הוא הסתכל לי בעיניים עד שאני הסטתי מבט. אלכסה לא העזה להסתכל עליי אבל אני יודעת שהיא הרגישה בנוכחות שלי. ג'וש שלח מבט ולא יותר מזה.
עקפתי אותם והלכתי אל השורה האחרונה, שולחן מצד שמאל, התיישבתי בכיסא הפנימי שליד הקיר. לא רציתי לבוא ללימודים אבל אין לי ברירה כאן. נועלים את בניין המעונות אחרי שבודקים שאף אחד לא בחדרים. בודקים נוכחות ואם אני לא אופיע בנוכחות זה יהיה מוזר למורים כי כתוב אצלם שאני עדיין בבית ספר. יש כאלה שיוצאים לפעמים מבעיות אישיות וחוזרים.
YOU ARE READING
Terrified
Romanceאח חסר ביטחון שכולם מציקים לו פוגש בשני תלמידים חדשים, תאומים זהים עם עבר שרודף אותם. סופיה מוקסמת מהם מהר מאוד אחרי שעזרו לאח שלה שאותו כמעט השפילו מול עשרות תלמידים. אבל העבר שלהם לא מאפשר לה להיות מוקסמת למשך הרבה זמן. שמועות, סיפורים והרבה דיבו...
