Terrified

9

[ אותו יום, יום ראשון ]

אחרי שאמרה שהם לקחו את אח שלי איתם בעצם בכוח, נעמדתי תוך רגע. "מה?!" צעקתי בטלפון והתחלתי לבכות בקולניות שוב. "איפה הוא?! למה לא עצרת אותם?!"

"אחת מהשכבה שלנו התקשרה אליי ואמרה לי!" היא ענתה, נשמעת מבוהלת. "אני לא יודעת איפה הוא!"

"מה קרה?" לוגן וג'וש נעמדו מהר והסתכלו עליי פעורי עיניים.

"ביי!" זרקתי את הטלפון לג'וש ואז עקפתי אותם. "אל תבואו איתי!" אמרתי להם לפני שרצתי מהמועדון, אני אפילו לא יודעת לאן. הם עם אח שלי, היילי אמרה שנראה שהם דחפו אותו ללכת איתם, פיזית. בבקשה לא. בבקשה שלא קרה כלום. בבקשה שאח שלי בסדר. הלב שלי דופק מהר ואני מתחילה לקבל סחרחרות מרוב הלחץ.

הידיים שלי מתחילות להזיע, אני מתחילה להזיע בכל מקום ולא רק בגלל הריצה. הוצאתי את הטלפון שלי וחייגתי לאח שלי. הוא סינן אותי, שתי צלילי חיוג והוא סינן. הוא לא ענה. ניסיתי שוב. הוא לא עונה. שוב ושוב, הוא ממשיך לסנן... או שזה לא הוא מסנן. פאק! לא. לא. לא.

עצרתי את עצמי מלרוץ וחייגתי לאיתן. איתן לא עונה לי, גם הוא מסנן. ניסיתי שוב ושוב והוא ממשיך לסנן. נשאר רק את ג'ואי. אני בוכה בהיסטריה. נשאר רק את ג'ואי. חייגתי אליו. הוא סינן. צעקתי בתסכול ופחד והרמתי יד אחת לשערי, ממש מושכת אותו למעלה. הרגשתי עקצוצים בכל גופי.

חייגתי אליו שוב. חמישה צלצלי חיוג. שקט. הרחקתי את הטלפון שלי מהאוזן כדי לראות אם הוא ענה. הוא ענה.

"איפה אתם?!" שאלתי בצעקה, אפשר היה לשמוע את ההיסטריה בקולי.

"באזור הבניין השני של מעונות הבנים. רחוק מהבניין." קולו קר. פערתי את עיניי. המקום הזה חשוך, אף אחד לא הולך לשם בלילה, יש שם הרבה עצים לפני שנכנסים פנימה ואז יש רחבת דשא. הם לקחו את אח שלי למקום שאין אף אחד בו בלילה.

ניתקתי את הטלפון והתחלתי לרוץ כשאני מחזיקה אותו בידי. לא היה לי אכפת מהרגליים שהתחילו לכאוב, מהראש שהתחיל לפעום ומהדמעות שלא הפסיקו לזלוג. הגעתי מתנשפת אל מאחורי הבניין השני של מעונות הבנים והסתכלתי על השטח שבו הם אמורים להיות. הדלקתי את הפנס בטלפון.

תמיד פחדתי ללכת לשם. גם ביום וגם בלילה. התחלתי לרוץ שוב כשהפנס של הטלפון מאיר לי את הדרך. הגעתי אל העצים, לרגע עצרתי ופחדתי להיכנס. פחדתי ממה שאראה, דמיינתי את הנורא מכל. מה אם הם פגעו בו? למה אני עומדת? אני חייבת להיכנס לשם! הם אולי פגעו באח שלי!

התחלתי לרוץ שוב, עוברת בין העצים בזיגזג ואז מגיעה לרחבה. ראיתי את אח שלי יושב, רגליו ישרות. התאומים עומדים, אחד לידו ואחד מולו. פניו לכיוון רגליו של איתן. הוא וג'ואי הבחינו בי בגלל הפנס. אח שלי הסיט מבט מאיתן והסתכל עליי. הוא נעמד תוך רגע, ג'ואי נעמד מצד ימין שלו ואיתן מצד שמאל. שלושתם הסתכלו עליי.