Terrified

45

[ אותו יום, יום שבת ]

כמה דקות עברו מאז שג'ואי יצא מהדלת וטרק אותה. אני וסברינה לא אמרנו מילה אחת לשנייה. אף פעם לא ראיתי אותה כועסת כל כך כמו שהיא כועסת עכשיו, נראה שלא כדאי לי לדבר איתה. אבל אני יודעת עם מי כן כדאי לי לדבר, היילי.

אני רוצה לדעת למה היא מחפשת אותי ואני רוצה ללכת לבדוק שהיא בסדר כי משום מה אני מפחדת עליה. מה אם ג'ואי יצא והלך לחפש אותה? המחשבה על כך מצמררת אותי, הוא כועס ונראה שהוא עומד לאבד שליטה. אני לא רוצה שיקרה שום דבר לאף אחד.

התקדמתי אל הדלת ונעצרתי בגלל שסברינה דיברה: "לאן את הולכת? את הולכת אליו?" היא שאלה בכעס. הנדתי בראשי. "אני הולכת לחפש את היילי. אני מפחדת שאולי הוא הלך לחפש אותה עכשיו."

"כן. תלכי לראות איפה היא. פעם אחרונה שראיתי אותה היא הייתה בדרך אל המועדון, תבדקי שם." היא אמרה והנהנה, נושמת עמוק. "תשמרי על עצמך."

"למה את אומרת את זה?" שאלתי וקימטתי את מצחי.

"זה השיא סופיה..." היא מלמלה. "תהיי זהירה."

נשמתי עמוק והסטתי מבט ממנה. היא טועה. זה לא השיא. ג'ואי פשוט התרגז. פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה, סוגרת אותה אחריי וממהרת לצאת מהבניין אל כיוון המועדון. רצתי לשם, לא רציתי לבזבז שום זמן.

דלת המועדון הייתה חצי פתוחה. היה שם שקט מידי, נשמע רק רעש של טלוויזיה. פתחתי באיטיות את הדלת ועמדתי בפתח, רואה את היילי שכובה על הרצפה ראשה קרוב לכתפה, את עיניה אני לא יכולה לראות, ידיה מונחות על בטנה ורגליה ישרות. לא...

הלב שלי התחיל לפעום במהירות ובחוזקה. צביטת בהלה הורגשה בליבי. חטפתי סחרחורת. לא...

"היילי!" צרחתי ומיהרתי אליה. היא קפצה תוך רגע לישיבה. "פאק!! טיפשה!" צעקתי ומיהרתי לחבק אותה, גורמת לשתינו לשכב כשאני עליה. התחלתי לבכות. "חשבתי קרה לך משהו!" קולי רועד. חיבקתי אותה חזק. "למה שכבת ככה כאילו את מתה?! עשית לי התקף לב!"

היא חיבקה אותי חזרה. "סופיה מה קרה? סברינה אמרה לך שחיפשתי אותך?"

"כן." עניתי. "כן. כן." תחושת הקלה עצומה היה מה שהרגשתי באותו רגע. התיישבתי ואז גם היא. "ג'ואי שמע שאת מחפשת אותי והוא... הוא ממש התרגז ופחדתי וישר באתי לחפש אותך וראיתי אותך ככה... הרגת אותי..."

"למה פחדת?" היא שאלה ובחנה את פניי, מקמטת את מצחה. "חשבת שהוא עשה לי משהו?"

פערתי את עיניי. זה באמת מה שחשבתי. למה חשבתי ככה? מאיפה זה בא לי? אני סומכת עליו. הוא לא עשה לה כלום. אני מבינה מה היא מנסה לעשות בכך שהיא שואלת אותי את השאלות האלה ולכן אני לא עונה לה ורק מסתכלת עליה. היא מבינה את התשובה בשתיקה שלי.