Terrified

11

[ שלושה ימים אחר כך, יום שישי ]

אח שלי לא דיבר או התקרב אליהם אפילו פעם אחת. שאלתי את השותפים שלו אם הוא היה בחדר וגם ביקשתי מחברות שלי שאם הן רואות אותו שיגידו לי איפה הוא וכל פעם שהן אמרו לי הוא היה לבד. אתמול ראיתי שהוא הסתובב עם שני בנים שכנראה מהשכבה שלו ועם עוד שתי בנות. הוא מצא חברים חדשים. הוא עזב את התאומים.

התאומים. הם לבד. רואים אותם רק כשלומדים ואחרי שהלימודים מסתיימים לא רואים אותם בכלל. אתמול אמרו לי כשדיברו עליהם שיש להם חדר לבד רק שניהם. הם הראשונים שבחדר אחד יש רק שני אנשים. הם בודדים. אני תוהה אם זה מפריע להם או שהם התרגלו כבר.

לינדזי לא הפסיקה לשלוח לי מבטים מלאי שנאה בימים האחרונים. לא התייחסתי אליה בכלל אבל חשבתי הרבה על השיחה הקטנה שהייתה לנו. אני הייתי די מגעילה... אבל זאת לינדזי, היא יכולה להיות יותר גרועה ממני אם היא רוצה.

אפשר להגיד שאולי עשיתי לה בכוונה בימים האחרונים, התחבקתי הרבה עם לוגן מולה וצחקתי. כל הזמן הסתכלתי, כדי לראות שהיא שמה לב. והיא שמה לב, ברוב הפעמים כמעט יצא לה עשן מהאוזניים מרוב כעס.

באיזושהי דרך אני מבינה אותה, אבל אני לא הייתי באה ומבקשת להתרחק אני הייתי הולכת לדבר עם חבר שלי על זה. אני הבטחתי לעצמי שאני אפסיק לעשות לה את זה. אולי אני לא אוהבת אותה אבל אני לא חושבת שזו סיבה להיות מגעילה אליה.

יום הלימודים הסתיים, החלטתי לעשות שיעורים כדי להעביר את הזמן עד ששוב ניפגש במועדון הערב. הפעם אין שעת עצר מאחר ומחר אין לימודים, יום שבת.

בשעה שמונה הלכתי אל המועדון, הזמנו עוד ילדים שלא קשורים לחבורה שלנו. בשעה שאני כבר נמצאת שם כיף לי, אני צוחקת ומדברת עם ילדים שלא יצא לי לדבר לפני. הטלפון שלי צלצל ועניתי מבלי לבדוק מי זה. אח שלי מתקשר. עניתי. אני כמה פעמים קראתי בשמו והוא לא ענה אז ניתקתי.

הוא התקשר שוב וכשעניתי גם לא הייתה שוב תגובה. ניתקתי והפעם אני זו שהתקשרה אליו, אם הוא התקשר בטעות אני אדע עכשיו אבל כשהוא ענה ולא נשמעה מילה הבנתי שזה לא בטעות. יכולתי לשמוע נשימות וזה הכל, ככה שידעתי שזו גם לא בעיה בטלפון שלי.

אמרתי להיילי שאני יוצאת לרגע כדי לחייג לאח שלי. יצאתי מהמועדון וסגרתי אחריי את הדלת. התחלתי להסתובב בזמן שחייגתי אליו, הלכתי אל מאחורי המועדון, אני מחייגת כבר בפעם המי יודע מה וכשנשפתי והסתובבתי בעודי מנתקת צווחתי בבהלה ופערתי את עיני.

"תתרחק ממני!" הרמתי את קולי וניסיתי לברוח משם אבל הוא תפס במפרק ידי והדף אותי אחורה כך שגבי נצמד לקיר. "סופיה בבקשה תקשיבי. אני אעזוב אותך אחר כך, אני מבטיח." הוא החזיק בידיי ונלחם איתי כדי שלא אברח. הסתכלתי לצדדים בפאניקה.