Terrified

27

[ ארבעה ימים אחר כך, יום שישי ]

ערב. אני רצה ברחבי כל הפנימייה, מתנשפת, מזיעה וצוחקת תוך כדי. אני לא מאמינה שהפסדתי בהתערבות עם לוגן ובגללו אני צריכה להקיף את כל הפנימייה בחזרה אל המועדון שם הוא נמצא. הוא מודד לי זמן. התערבנו שאני מסוגלת לסיים שקית של צ'יפס בשלושים שניות אם לא אני רצה ברחבי כל הפנימייה ואם כן הייתי מצליחה אז הוא היה עושה את זה אבל לא הצלחתי. טיפשי, אני יודעת.

הגעתי אליו ודחפתי אותו ברגע שהייתי קרובה אליו, הוא צחק ותפס במפרקיי ידיי כדי לא ליפול. שנינו התייצבנו. "כמה זמן?" שאלתי אותו, מתנשפת.

"שתיים עשרה דקות ושלושים וארבע שניות. ואו, אלופה." הוא אמר בציניות וצחק. טלטלתי את ראשי ונכנסתי בחזרה למועדון. הוא נכנס אחריי. "פעם אחרונה שאני מתערבת איתך." אמרתי לו ובאנחה קולנית נתתי לעצמי ליפול על הפוף.

"כן כדאי לך." הוא צחק והתיישב לידי.

אז... מה אני עושה עם לוגן?

לפני שלושה ימים הוא התעמת עם לינדזי ובעצם עשה הרבה רעש. בהתחלה הוא היה שקט אבל כשהיא הכחישה הוא התעצבן והראה לה את הסרטון וכשהיא עדיין המשיכה להכחיש הוא עשה מהומה וזכה להרבה מבטים מתלמידים.

אני והוא חזרנו לדבר. הוא לא התקרב ללינדזי מאז הריב והיא הפכה לדבר הבא שדיברו עליו בבית ספר. אולי באיזושהי צורה זה כן חוזר אליה. אם יש משהו שאני יודעת על לינדזי זה שהיא אוהבת את לוגן מאוד. הרסתי את מערכת היחסיים שלהם וזה הרס אותה. אבל בעצם, אני לא הרסתי, כשחושבים על זה היא בגדה. אני רק ידעתי את לוגן.

לוגן ואני כעסנו על ג'וש עד לפני יומיים שהוא הודה בטעות שלו. סמכתי עליו שיראה ללוגן והוא לא עשה את זה ולוגן חשב שהוא יכול לסמוך עליו כדי לספר לו דברים במיוחד דבר כזה. לוגן לא הזכיר את התאומים בכל הפעמים האלה שנפגשנו לבד, מה שקרה הרבה בשלושת הימים האחרונים. מה שכן הוא הזכיר את המראה החדש שלי, הוא לא הפסיק להחמיא לי על השיער הקצר והחצי צבוע שלי. הוא אהב את המראה הזה וככה גם ג'וש.

ג'ואי לא יודע שאני נפגשת עם לוגן ואם היה יודע אני בטוחה שהתגובה הייתה די חריפה אבל זה לא אכפת לי. ג'ואי הוא לא אבא שלי והוא לא יחליט לי עם מי להסתובב ועם מי לא. אני מחבבת אותו מאוד... אולי אפילו יותר מ-מחבבת אבל עם כל הכבוד לוגן היה החבר הכי טוב שלי לפני שהוא הגיע. כן, היה לנו קצת בלגן אבל עכשיו הכל בסדר. אני גם לא רואה את לוגן חוזר ללינדזי.

אני לא יודעת אם איתן וקייד סיפרו לג'ואי שלפני ארבעה ימים יצאתי מהחדר של לוגן וג'וש כי ג'ואי לא אמר לי כלום על זה. אני לא אשכח איך העיניים של ג'ואי היו כשבאתי אליו, הן היו ממש אדומות והוא היה ממש עייף. גם לפני יומיים הוא היה במצב דומה, עיניים אדומות, קצת מסוחרר, עייף. אני די דואגת לו.