[ יומיים אחר כך, יום רביעי ]
נהיה קר. מזג האוויר מתחיל להשתנות, יותר ויותר תלמידים מתחילים ללבוש בגדים קצת יותר ארוכים או שהם מסתובבים עם ג'קט איתם. הפסקתי ללבוש מכנסיים קצרים ואני אחת מהתלמידים שמסתובבים עם ג'קט קשור מסביב למותניים למקרה ויהיה לי קר.
כמו עכשיו. קר בחוץ. השעה שש וחצי בערב ואני במועדון ביחד עם שני חבריי החדשים, מחכים לתאומים, לאחי ולחברה החדשה שלו. לדן יש חברה. אני הכרתי אותה לפניי, היא והוא היו ידידים בכיתה ז', היא עברה פנימייה בשנתיים האחרונות וחזרה לשנה הזאת. הם הכירו לפני וכשאח שלי הזכיר לי את זה שהם הכירו ישר הבנתי מאיפה היא מוכרת לי.
היא לא נלחצה מהסיפור עם התאומים, זה מה שדן סיפר. הוא אומר שהיא מאמינה להם ושלא סתם יתנו להם להיות בפנימייה הזאת. אם הם היו מסוכנים הם לא היו כאן. הלוואי שגם חברים שלי היו חושבים כמוה. היא נערה יפה, קצת יותר נמוכה מאחי, צבע שערה הוא בלונדיני טבעי עם קצת גוון של חום. יש לה קצת נמשים על האף וצבע עיניה הוא כחול בהיר.
אני, אנה וקייד דיברנו על מזג האוויר ואז דיברנו על הצבעים שאנה פעם צבעה את השיער שלה. קייד קם כדי לחבר את הטלפון שלו לרמקול גדול שיש במועדון, הוא שם מוזיקה, לא חזקה מידי, רק מוזיקת רקע וחזר להתיישב לידי. אנה ישבה מולי.
הם שאלו אותי מה קורה עם חברים שלי. חברים לשעבר. אף אחד מהם לא מדבר איתי. ביומיים האחרונים לוגן אמר לי שלום כמה פעמים, גם היום. אבל לא קיבלתי יותר מזה. ג'ואי צדק, הם לא חברים שלי. או שאולי הם פשוט צריכים קצת זמן כדי לעכל את הכל. אני חושבת שאני מבינה אותם, אם אחת החברות שלי הייתה מתנשקת עם התאומים ואני הייתי מאמינה שהם עשו את כל מה שהאנשים אומרים הייתי גם מתעצבנת, מתרחקת קצת. אני מודה.
דלת המועדון נפתחה, כמה ילדים מהשכבה שלי או שכבה מתחתיי אם אני לא טועה פתחו את הדלת וקפאו כשראו אותנו. "אוי, זה תפוס." איזו אחת אמרה.
"אתם יכולים להישאר אם אתם רוצים, זה לא רק המקום שלנו." קייד אמר להם. החבורה של השישה שהיו שם הסתכלו עליו, אחר כך על אחותו ואז עליי וכשהם זיהו אותי ראיתי את המבטים המבוהלים שהיו לשנייה על פניהם.
"אנחנו נוותר." אחד מהבנים אמר. הסטתי מבט וגלגלתי את עיניי, אנה הסתכלה עליי וסימנה לי עם שפתיה ללא קול, 'תתעלמי.' נשמתי עמוק והנהנתי. "אתם לא החדשים?" בחור אחר אמר, זיהיתי אותו מהשכבה שלנו. קייד נעמד והנהן.
"כן." הוא ענה. אנה נשארה לשבת מולי. אני הסתכלתי שוב על החבורה הזאת. הבנות שהיו שם הסתכלו עליי במבט שנראה די נגעל ואז הן התלחששו ביניהן, אחד הבנים נתן לאחת מהן מרפק כדי שיפסיקו. הבנים הסתכלו פעם על קייד פעם על אנה. עכשיו הבנות מסתכלות על קייד ונראה כאילו עוד רגע נוזל להן ריר.
YOU ARE READING
Terrified
Lãng mạnאח חסר ביטחון שכולם מציקים לו פוגש בשני תלמידים חדשים, תאומים זהים עם עבר שרודף אותם. סופיה מוקסמת מהם מהר מאוד אחרי שעזרו לאח שלה שאותו כמעט השפילו מול עשרות תלמידים. אבל העבר שלהם לא מאפשר לה להיות מוקסמת למשך הרבה זמן. שמועות, סיפורים והרבה דיבו...
