[ יומיים אחרי, יום שבת ]
לא ישנתי טוב הלילה כמו בלילה הקודם. נרדמתי בשעה ארבע או חמש בבוקר והתעוררתי בערך חמש שעות אחר כך. חשבתי הרבה על מה שקרה עם ג'ואי ודמיינתי את השיחה שלנו בראש בצורות אחרות, יותר רגועות, יותר תוקפניות, יותר אלימות ואפילו אדישות... בדרך שג'ואי הגיב -כשחושבים על זה- היה קצת מכל הצורות שחשבתי.
השעה עכשיו אחת עשרה וחצי בבוקר ואני מתאפרת כדי להסתיר את העייפות שאי אפשר לפספס כשמסתכלים על פניי. שמתי מייקאפ ומסקרה, מרחתי שפתון בצבע ורוד עדין והשארתי את שערי פזור. התקשרתי להיילי בערך חצי שעה אחרי שהתעוררתי ושאלתי אותה אם זה בסדר שאבוא, לא יצא לי ללכת אליה אתמול כמו שהבטחתי לה בחמישי.
החלטתי ללכת אליה לבד, אני לא אדבר איתה על מה שקרה עם ג'ואי, אני לא אספר לה. אני בטוחה שהיא תשים לב שאני קצת לא בסדר היום -כמו אתמול- אבל אני בטוחה שאצליח להתחמק מזה. כשאחזור אני אדבר עם דן ואני אספר לו על מה שקרה. אני צריכה את אח שלי ולא יצא לי לדבר איתו אתמול, התחמקתי מכולם.
אני לבושה בחולצת טריקו לבנה קצרה ומעל שמתי ג'קט עור חום עם סקיני ג'ינס בצבע שחור ומגפיים נמוכות עם עקב נמוך בצבע שחור גם כן. כשיצאתי מחדר המקלחת הוצאתי את הטלפון שלי מהמטען ובהיתי במסך לרגע בתקווה שאולי אקבל הודעה מג'ואי.
אני יודעת שזה לא יקרה ובאנחה אני סוגרת את הטלפון ומכניסה לכיס. אנה לא הייתה בחדר, אף אחת מהשותפות שלי לא הייתה ואין לי מושג איפה הן אבל זה לא כל כך שינה לי. לקחתי קצת כסף כדי לשלם על המונית, בדקתי שלא שכחתי כלום ואז יצאתי מהחדר, נועלת אחריי עם המפתח שיש לי.
בעודי מתקדמת לכיוון השער אני חושבת שאני רואה את ג'ואי או את איתן, ממש לא בא לי לגלות. אני מסתכלת על כל מקום רק לא לכיוון של אחד התאומים ומתקדמת הכי מהר שאני יכולה. הוא נמצא עם קייד. שלחתי מבט חטוף ואז ראיתי שקייד שם לב אליי, הוא הרים את ידו ונופף לי ואז לא יכולתי להסיט מבט. התאום הסתובב וראה אותי אם זה היה ג'ואי הוא בטח היה נדרך או משהו אבל הוא חייך אליי אז הנחתי שזה איתן.
שניהם התקדמו אליי ונאלצתי לעצור. "היי, בוקר טוב." שניהם אמרו לי כשנעמדו מולי. אילצתי חיוך. "בוקר טוב." עניתי להם. "מה קרה אתם ערים מוקדם ביום שבת?" שאלתי ואילצתי את עצמי לצחוק צחוק קטן. שניהם חייכו וגיחכו. "רצינו לעשות סיבוב בחוץ ולקנות שוקולד מהמכונה." איתן אמר.
"מה קורה? איך את?" קייד שאל, מביך אותי. חייכתי במבוכה והשפלתי את מבטי. אני מניחה שאיתן שמע מה קרה. אין מצב שלא.
"אני בסדר כמה שאפשר להתחשב במצב." הרמתי אליהם את מבטי וגיחכתי בעצבנות. שניהם הנהנו. ברור שאיתן יודע, כמובן. "לאן את הולכת?" איתן שאל.
YOU ARE READING
Terrified
Romanceאח חסר ביטחון שכולם מציקים לו פוגש בשני תלמידים חדשים, תאומים זהים עם עבר שרודף אותם. סופיה מוקסמת מהם מהר מאוד אחרי שעזרו לאח שלה שאותו כמעט השפילו מול עשרות תלמידים. אבל העבר שלהם לא מאפשר לה להיות מוקסמת למשך הרבה זמן. שמועות, סיפורים והרבה דיבו...
