21

1.7K 150 41
                                    

[ יום אחרי, יום שישי ]

נכנסתי לכיתת ביולוגיה. ג'ואי ואיתן יושבים שולחן אחד לפניי ואנחנו מדברים וצוחקים, מתעלמים מכולם סיבבנו עד שהמורה נכנס. זה השיעור הראשון להיום. בבוקר לא דיברתי עם אף אחת מהשותפות שלי והן לגמרי התעלמו מקיומי. אני צריכה להשלים עם העובדה שאף אחד מהחבורה לא הולך לדבר איתי יותר ושיש לי חבורה חדשה.

בעודי כותבת את מה שהמורה מכתיב נשמעו רעשים מהרמקולים וזה משך את תשומת ליבם של כולם. "סופיה פורד גשי בבקשה למשרד המנהלת." פערתי את עיניי ופישקתי את שפתיי, לוקחת נשימה חדה. התאומים ישר הסתובבו אליי. הרגשתי הרבה מבטים עליי אבל התעלמתי מהם.

"מה קרה?" שניהם שאלו יחד בשקט.

"אני לא יודעת." מלמלתי, עדיין בהלם שקראו לי.

"סופיה בבקשה קומי וצאי מהכיתה את מעכבת לי את השיעור." המורה ביקש ואני עשיתי כדבריו וקמתי, אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהכיתה. למה קראו לי למשרד של המנהלת? מה עשיתי? אף פעם לא קראו לי למנהלת.

הליכה של שלוש דקות עד שהגעתי למשרד ודפקתי בדלת עד שקיבלתי אישור להיכנס. המנהלת ישבה ובדיוק הניחה את הטלפון שלה על השולחן. "סופיה, שבי בבקשה." היא החוותה בידה לכיוון הכיסא שמול שולחנה. עשיתי כדבריה והתיישבתי. רגע, זו ההזדמנות שלי לבקש שיעבירו אותי חדר.

"את יודעת למה את כאן?" היא שאלה אותי ואני הנדתי בראשי. היא התכוונה לומר דבר נוסף אבל קטעתי אותה לפני שהתחילה. "א-אני יכולה להגיד לך משהו לפני?" שאלתי והיא הנהנה והסתכלה עליי, מוכנה להקשיב.

"אני יכולה לעבור חדר? אני לא מסתדרת בכלל עם השותפות שלי לאחרונה והייתי רוצה לעבור לחדר עם אנה דיאז, לפי מה שאני יודעת הן שלוש בנות בחדר אז יש מקום בשבילי." אני מבקשת בדרך הכי מנומסת שאני יכולה.

המנהלת בוהה בי ואז משחררת נשימה עמוקה ומזדקפת בישיבה, משלבת על אצבעותיה על השולחן. "בדיוק בגלל זה קראתי לך לבוא לכאן." היא אמרה. כיווצתי את גבותיי בבלבול.

"מה?" שאלתי מבולבלת לגמרי.

"השותפות שלך לחדר הגיעו אליי הבוקר וסיפרו לי על ההתנהגות שלך אתמול. הן אמרו לי שהיית מאוד תוקפנית ואפילו כמעט השתמשת באלימות." קולה סמכותי. "את יודעת את החוקים של המקום סופיה, אלימות לא מתקבל כאן בברכה."

"כמו שאמרת כמעט השתמשתי באלימות ואני לא התכוונתי לזה, הייתי ממש עצבנית..."

"את תצטרכי ללמוד לשלוט בעצמך לא משנה כמה עצבנית תהיי." היא קימטה את מצחה. "הן ביקשו ממני להעביר אותך מהחדר מתוך חשש שזה יקרה שוב ואני מתכוונת לעשות את זה." היא הסתכלה לי בעיניים ואני הנהנתי.

TerrifiedWhere stories live. Discover now