■החלטתי שהיום הקבוע שאני יעשה היה יום חמישי אוהבת מלא ואני הורדתי את כל ההצצות אני לא מתכוונת לעשות יותר הצצות אוהבת מלא אני מעלה את הפרק הזה היום כי ראיתי שיש ממש הרבה קוראות ואנחנו המקום 39 ברומנטיקה!!!! אין לכן מושג כמה אני גאה הכן ואוהבת אותכן על זה אני מעחה את הפרק הזה מכווה שיפה■
×המשך נקודת מבט שיר×
יסתכלתי על השעה כבר 10 ולא ארזתי אני פוחדת לארוז פוחדת מה יקרה שאני יעבור פוחדת לשכוח את כל הזכרונות שלי מאותו בית מאותו בית שכל הילדות שלי הייתי בו פוחדת שברגע שאני ישים את הדבר הראשון בקופסאת הקרטון הקטנה אני ימחק מה שאני ימחק האישיות שלי תימחק חשבתי לעצמי אך מחשבותי נעצברו כשפעמון הדלת צילצל יודעת שזה נתנאל ופשוט צועקת "פתוח"
שומעת את דלת הבית נפתחת שבראשה עומד לא אחר מאשר נתנאל שמדבר בטלפון שבאוזנו "אז תעלים אותו" אמר עצבני "בעצם עד שמצאנו אותו אין מצב שאתה הורג אותו רק אני יהרוג אותו" אמר עם רעל בעניים גורם לי ליצטער שלא ארזתי "יאלה את באה" שאל מסתכל עלי יושבת על הספה שבביתי "למה כלום לא ארוז" שאל מתחיל ליתעצבן "כי אני לא באה" אמרתי בבטיחון משהו שאין לי מסתכלת איך הוריד שבמצח שלו נירא להעין
מפחדת שעשיתי משהו שאני יתחרט אליו "את. עומדת. לקום. עכשיו. ולארוז. מובן" אומר כל מילה בניפרד מתקרב אלי גורם לפחד לעטוף את כולי "אני לא עומדת לעזוב את הבית הזה מה אתה לא מבין" שאלתי מסתירה את הפחד שעטף את כולי "אה את לא עוברת" שאל מוציא משהו מאחורי גבו שמתגלה כמזרק "ל.ל.לא" אמרתי מפחד מסתכלת על זה שהוא מתקרב לגופי
"מ.מה אתה הולך לעשות עם המזרק הזה" שאלתי קמה מהספה במהירות מתרחקת מגופו בצעדים קטנים ומפוחדים
"את זה" אמר מתקרב אלי ומזריק לצברי את החומר שהיה בתוחו ומאז שחור רק שחור ראיתי
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
