אני מבינה שטעיתי בהתנהגותי החוצפנית כאשר יצא מהרכב השחור שמזרק בידו כבר מהפעם הקודמת ומכל סרטי החטיפה שראיתי הבנתי שזה לא אחר מאשר חומר הרדמה מה לעשות חשבתי לעצמי מבינה שאני צריכה לרוץ אבל מאוחר מידי הבנתי אחרי שכבר היה לידי
"בפעם הבאה תלמדי להקשיב" אמר תוקע את המחט בגופי ומחדיר את החומר השקוף שהיה שם אבל משום מה החומר לא עבד עלי החומר רק החליש אותי מיד הבנתי שזה אומר שאני יכולה לברוח אז רצתי רצתי כאילו אין מחר עד שראיתי שחור ונפלה עלי השינה
"לאזאזל מייק כמה הזרקת לה" שמעתי את צעקתו של נתנאל שגורמת לי לפקוח את עני ולהבין שאני קשורה בכיסא במשרד של לא אחר מאשר נתנאל "סליחה בוס" שמעתי את קולו של מי שהזריק לי את החומר שמסתבר שקוראים לו מייק "אין לי זמן לזה איגור תטפל בו" אמר נתנאל למישהו אחר ומיד לאחר מכאן שמעתי את צעקתו של מייק (מי שהזריק לה את החומר) "לאאא בוס סליחה לא" צעק בפחד כאילו חייו תלוים בזה
"איגור בלי רחמים" שמעתי את מילותיו אחרונות של נתנאל ואת דלת המשרד נפתחת מה שגרם לגופי לקפוא "בוקר טוב" אמר נתנאל שראה שאני ערה "מה אני עושה כאן" שאלתי את נתנאל שכעס בגופי "מה זאת אומרת מה את עושה כאן רציתי לראות אותך" אמר בציניות רעה מתקרב לפני ומלטף את הלכי שלי גורם לי להזיז את ראשי בגועל "אתה החזרת אותי לביתי ברגע שאתהבתי בך אמרת שאתה כבר לא אוהב אותי מה השתנה" שאלתי בערס מאיפה כל האומץ הזה שיש לי
חשבתי לעצמי רואה שגם נתנאל מופתע בדיוק כמוני ממה שקורה כאן "או מאמי את טועה" אמר שבעינו אין שום דבר אמר מלבד אמת "במה אני טועה בדיוק" שאלתי אותו בציניות יודעת שאני חא טועה ברגע שהוא היה יכול הוא העיף אותי הייתי רק משחק בשבילו והפעם אני לא מתכוונת ליפול עוד פעם לרגליו "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך" אמר בכאב ואמת "אז למה העפת אותי מכאן" שאלתי מנסה להסתיר את הדמעות שעומדות ליפול מעני "ביגלל שפחדתי" הודה משפיל מבט "פחדת ממה בדיוק" שאלתי לא מבינה נותנת לדמעות ליפול מעני
זה כבר לא משנה שיראה למה הוא גרם שיראה את הדמעות שיש לי שיראה שבוא הצליח לשבור אותי "פחדתי.." בה להגיד אבל קטעתי אותו בדברי "תשחרר אותי" אמרתי נזכרת שאני קשורה לכיסא במשרדו "לא" אמר מכעיס אותי אבל גם מפחיד מה הוא הולך לעשות לי "למה" שאלתי בפחד שהוא יחטוף אותי שוב "כי אחרי זה את לא תקשיבי למה שאני אומר" אמר ברוגע מרגיע אותי טיפה
אבל לא מספיק "נתנאל אני לא יקשיב לך עד שלא תשחרר אותי" אמרתי אחלטית "לא" אמר מתחיל להתעצבן גם "נתנאל אני לא יקשיב לך ראה הוזהרת" אמרתי לו יודעת שזה יחרפן אותו "אוף אישה קשה את קשה" נאנח משחרר את החבלים שהצמידו את ידי לכיסא
"או תודה באמת" אמרתי משפשפת את כף ידי באזור שהיה קשור כל כך הרבה זמן כל כך חזק "שיר את ישנה כאן היום" אמר נתנאל את הדבר שכל כך פחדתי ממנו "מה" שאלתי המומה מההחלטה שלו
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
