כמובן שזה עולה באיחור ומצעד הגאווה כבר היה אבל היה חשוב לי להגיד א. זה שואו כל הכבוד למי שהלך לשם וכל אחד מקהילת הלהטבים שגאה בעצמו וגם כאלה שלא בעני אתם אנשים מדהימים ומושלמים שגם עם לא קיבלו אותם החברה אני כאן תמיד כדי לעזור לכם תמשיכו להיות מי שאתם תמיד בתמונה למלאה יש שיחה שלי עם בן אדם הקראי שהגיע לזה שהוא הומופוב ורני מקווה שכל מי שכאן שניתקל בהומופביה שיעצור את השנאת חינם הזאת אוהבת מלא❤💙💜💚💛
הסתכלתי על נתנאל שאכל את הניוקי בטטה שהזמין מוקסמת מיופיו גם דהוא אוכל הוא הגבר היפה ביותר שהרכתי "האוכל טעים לך?" שאל נתנאל שם לב שלא נגעתי בצלחת ספגטי שהזמנתי "כן מאוד" אמרתי מתחילה לאכול עם המזלג והכף את הספגטי הטעים
עד שצעקה חזקה נשמעה "שיר" נשמע שוב אותה צעקה של ילדה קטנה הגורמת לי להביט מהר לעבר הצעקה ולראות את גילי שלי אחותי הקטנה "גילי" צעקתי שדמעות בעיני רצה לעבר אחותי הקטנה שלא ראיתי מזה שנתים "מ.מה את עושה כאן?" שאלתי לא מבינה למה היא במסעדת היוקרה הזאת "מחפשת אוכל" אמרה שעצב נשקף בעינה גורמת לי להעיף מבט על לבושה רואה בגדים דלים וקרועים ושיערה היפייפה מלוכלך ומלא קשרים ופרצופה מלוכלך "גילי הכל בסדר עם אמא ואבא?" שאלתי לא מבינה למה היא לבושה ככה
"אי אי מה קרה לך נסיכה למה את בוכה" שאל נתנאל מגיע במהירות לעבר גילי ולעברי אשר ראה אותה בוכה "שיר אמא ואבא מתו ונשארתי לבד" אמרה בבכי גורמת לדעמות שבעני להתחזק הורי מתו אני לא מאמינה
הם מתו,האנשים שגידלו אותי כל החיים שלי מתו והשאירו אותי ואת אחותי לבד לכל החיים אין אמא שתעזור לי להחליט איזה שימלה תהיה לי בחתונה או אבא שיכח אותי לבעלי בחתונה
לא היה אף אחד עם גילי חוץ ממני היא הייתה עד עכשיו ברחוב בלעדי בלי אחותה הגדולה שנשבעה שתעזור לה "שירי את תבואי לגור איתי ברחוב" שאלה לפתע גילי גורמת לי לנגב את דמעותי במהירות "יש לי רעיון יותר טוב" אמרתי לגילי מנסה לעלות חיוך על הפנים "מה באמת?" שאלה בחיוך מראה לי את שייניה הצהובות שרואים שלא ציחצה שיינים כבר הרבה מאוד זמן "כן אני ואת נחזור לגור ביחד..." באתי להמשיך אך נתנאל קטע את דברי ואויף "בביתי ויש לי בבית הרבה צעצועים והרבה חדרים שתוכלי לשחק ולהיות בהם" אמר נתנאל לגילי נוגע בלכי החמודה שלה מה שגורם לגילי לחייך "ועכשיו בואי נאכל משהו אני ממש רעב ואני מניך שגם את גילי נכון" אמר נתנאל בחיוך גורם לגילי להנהן בחיוך ולי לחייך נתנאל אף פעם לא היה תיפוס של ילדים "שיר את באה" נתנאל שאל אותי מעיר אותי מהמחשבות שהייתי שקועה בהם וגורם לי להבין שאני עדיין יושבת על הריצפה ונתנאל וגילי כבר יושבים במקומו (כאילו גילי יושבת אליו) ומחכים לי "כן אני באה גילי מה את רוצה לאכול?" שאלתי קמה על רגלי ומתקדמת במהירות לעבר מקומי "לא יודעת מה יש?" שאלה גילי בבישנות גורמת לנתנאל לחייך טיפה ולענות בקול הכי חמוד שלו "כל מה שרק תרצי" אמר מביא לה את התפריט "אתה יכול להקריא לי מה יש אני לא יודעת לקרוא" ביקשה יפה מנתנאל "ברור יש כאן שניצל וצייפס,פסטה,רביולי ,מיקרם" בא להמשיך נתנאל אבל נקטע על ידיי "גיילי את רוצה אולי שניצל וצייפס עם קטשופ?" שאלתי את גילי
זוכרת שזאת המנה האהובה עלייה ביותר "כן" קראה גילי עם חיוך גורמת לנתנאל לחייך ביחד איתה בחיים לא ראיתי ככה את נתנאל "וגילי את רוצה שנארוז את זה ואת תוכלי איתי ועם שיר בבית שלנו" שאל נתנאל גורם לגילי לסבוב אליו את מבטה "א.אתם מרשים לי לגור איתכם לכמה זמן שאתם רוצים?" שאלה שדמעות בעינה גורמת לנתנאל לחייך אליה "אנחנו תמיד רצינו שתגורי איתנו לכל הזמן שאת תרצי גילי" אמר נתנאל מראה לה כמה אנחנו נלהבים להיות איתה "מלצרית" קרא נתנאל ומנשק את ראשה של גילי מה שמפתיע אותי נתנאל תמיד חשוב שאנשים היו מכולחים הוא אף פעם לא יכל לגעת במישהו שלא התקלח פעם ביום גג ועכשיו הוא מנשק את גילי זה כל כך מוזר וכל כך יפה
"את יכולה בבקשה לארוז את המנות שלנו ולהביא לנו גם שניצל וציפס" ביקש יפה מהמלצרית וחזר להסתכל על גילי "זאת הבת שלך?" שאלה המלצרית בצייפיה שיענה לא מה שגורם לעצבים שבטוחי לעלות "זה עייניך?" שאלתי בעצבים שהקנא מבעבעת בי גורמת לנתנאל לחייך חיוך קטן ולחזור לדבר עם המלצרית "לא זאת לא ביתי אבל זה גם לא עיינינך בפעם הבאה שתבואי לשולחן הזה זה רק כדי להביא את המנות הארוזות ואת החשבון שלנו תודה" אמר לה בנינוחות מחזיר את מבטו אלי ואל גילי "אויש היית יותר מהנה בזיון שהיה לנו" אמרה אוחכת וגורמת למבטי חהסתכל על נתנאל "גילי בואי אנחנו הולכות לבית" אמרתי במהיאות זוגרת שטר של מאתיים על השולחן "אבל כיף לי עם נתנאל והאוכל עוד לא הגיע" אמרה גילי בעצב "שיר אל תתיחסי למה שהיא אמרה נו" ביקש נתנאל בה לגעת בידי אך הזזתי אותה במהירות "גילי אנחנו נזמין לך אוכל לבית" אמרתי מרימה אותה מנתנאל והולכת במהירות אך עצרת שגילי מתחילה לבכות "גילי את לא תינוקת קדימה תפסיקי לבכות" אמרתי בעצבים יוצאת מהמסעדה ומתקדמת לספסל שם
כדי להוציא את הטלפון שלי להזמין מונית "שלום אני רוצה בבקשה לזמין מונית למסעדת "הפלומה" בבאר שבע" אמרתי בטלפון לנהג המונית שהיה על הקו "אין בעיה יגיע עוד שעה" אמר מיד אחרי גורן לי לחייך "תודה רבה" אמרתי לפני שניתקתי את שיחת הטלפון "שיר" לפתע נשמע קול גברי מאחורי
היי סליחה שלא עלה הרבה זמן וסוג של נעלמתי אני פשוט העלץי אותו והייתי בטוחה שהוא עלה רק היום לא שמתי לב שלא עלה הפרק אני ממש ממש ממש מצטערת על זה♡
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
