אף פעם לא היה לי התקף עצבים כזה אמלי אמרה לי שפעם היו לי התקפי עצבים אבל מאז התאונה בחיים לא היה כמוט עצבים כזאת בגוף מרוב כל העצבים שלי ראיתי סחרחורת "מה קורה לי" מלמלתי בפחד "איה" אמרתי כאשר נפלתי על הריצפת הבית הקרה רואה עיגולים שחורים מסתכלת לכל מקום
ואז רואה את נתנאל את נתנאל קופץ מהחלון לתוך הבית במהירות לא ניתנת להבנה "שיר שיר סתכלי עלי" אמר בלחץ רץ אלי מהר "הי שיר" אמר מתקופף לעברי מרים את ראשי אליו רואה את עני חצי עצומות מה שגורם לו להרים אותי ופותח את דלת הבית "אביאל" צעק נתנאל לעבר האותו הלבן שהיה בצד הכביש (מול הבית שלה) מאז שאני כאן מתקרב אליו "שיר תשארי איתי" אמר לשוואה כי עיני המשיכו להעצם מרוב שהייתי כל כך עייפה והעיגולים השחורים רק גדלו
"שיר תשארי איתי"התחנן נכנס לאוטו ואומר לנהג שהיה בטוחו לנסוע "שיר" שמעתי את קולו עוד פעם אחת אבל הפעם במעומם כבר רואה רק שחור
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
