ואו פשוט ואו רק ממשהו שרשמתי כאן אתן עזרתן לי מאוד אין לי מילים זה רק מראה כמה אתן מדהימות אתם כל כך חשובים לי כל הצבעה ותגובה גורמת לי חיוך על הפנים ושהתחלתן לעקוב העלה לי חיוך על הפנים אתם מדהימים כל פעם שעוקבים אחרי העמוד ומשתפים אותו זה נותן לי כוח ורצון לעלות פרק או לרצות לעשות מרתון תודה ענקית לכל מי שעוקב אחרי העמוד וקורא את הסיפור אוהבת אותכם מלא סליחה על החפירה עכשיו נעבור לפרק
"נו רום היא בבית" שמעתי עוד קול שגורם לי להבין מי בדלת "שיר זה אני רום את אולי לא זוכרת אותי אבל היינו זוג פעם" שמעתי את אותו אחד שתיקתק בדלת אומר "אני מתגעגע אלייך" אמר "בבקשה תפתחי את הדלת" אמר גורם לסקרנו שבי לפתוח ולזוז מהר לצד ביגלל שנפח קדימה (הוא כאילו נשען על הדלת והיא פתחה שהוא לא היה מוכן-הערת כותבת) "את זוכרת אותי" שאל מתיישר ומסתכל לעני עם ענייו השחורות "ל.לא" אמרתי בהלם מנסה להיזכר מי הוא "שיר את לא זוכרת איך קוראים לי בן כמה אני" שאל שוב מתחיל לאבד סבלנות "אמרתי כבר שלא" עניתי שוב עצבנית "אז את לא משאירה לי ברירה" אמר מצמיד את שפתינו גורם לי להכינס להלם ולהעיף אותו אחרי שניה למרות ששפתיו היו כל כך מוכרות לי לא יכותי
להריגש שפתים שהם לא של נתנאל אני מודה אני נשמעת סתומה אבל הוא גרם לי לאהוב אותו "למה זה היה טוב?!" צעקתי בזעם על רום אחרי שהעפתי אותו "אני מנסה לגרום לך לזכור אותי" ענה כועס "טוב זה לא עבד זה רק גרם לי להבין כמה אתה אפס" צעקתי בעצבים גורמת לאמלי לרדת עם גל בידים שלה "מה כל הצעקות האלה הם העירו את גל" אמרה אמלי כועסת מנסה להרגיע את גל שבכה בידע "זה כלום עכשיו תלך" אמרתי עצבנית מראה חו את הדרך אחוצה "אבל" אמר מנסה להמשיל אבל נקטע על ידי "תלך" צעקתי אליו גורמת לו להירתע וללכת ולגל לבכות עוד
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
