"שיר ממש סליחה שהשארתי אותך במצב הזה" אמרה אמלי בצער "הי זה בסדר אני ביקשתי ממך לעזוב אני ממש יצאתי עלייך ואני אפילו לא יודעת למה" אמרתי מצטערת על המעשה המטופש שעשיתי "זה בסדר" אמרה בחיוך מחזיקה את ידי "את זוכרת את היום הזה בכיתה ה שהמורה אמרה שלא היה לך עתיד"
נזכרתי באותו יום שבו אני ואמלי נהפכנו לחברות הכי טובות "כן אני בחיים לא השכח את איך ששפחתי עליה דבק ועפתי למנהל" אמרה בצחקוק גורמת לי להיזכר בזה "ואחרי זה המורה אמרה לי לבדוק עם באמת הלכת" המשכתי אותה "שיר את יודעת שאת הכי חשובה לי בעולם" אמרה אמלי נהפכת לרצינית "אמלי הכל בסדר" שאלתי לא מבינה מאיפה זה בה "כן פשוט קרה לך הרבה מאוד דברים בשנתיים האלה וחלק מזה ביגללי" אמרה בעצב נזכרת בשנתיים הלא כל כך טובות שלי ושלה "כן אבל היו לי 18 שנים נהדרות איתך" אמרתי לה בחיוך "זה 17" תיקנה את המובן מאילו "אני יודעת"
אמרתי "אבל בשנתיים האלה היו לי רגעים כל כך יפים איתך שזה נחשב לשנה אמלי אנחנו השתננו אני יודעת ועברנו דברים והחיים שלנו השתנו" הוספתי "אבל החברות הזאת תישאר לנצח לא משנה מה יקרה" אמרתי עוד פעם מחזיקה את ידה "שיר תבטיחי לי דבר אחד" אמרה אמלי ברצינות כאילו קורה כאן משהו שאני לא יודעת אליו
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
