"לא" אמרתי שהדמעות זולגות מעני רואה את ראשו עולה במהירות ומסתכל עלי לתוך עני "מה זה" שאל בכעס קם ממקומו ומתקדם אלי "אמרתי לא אני הקשתי לך כל הזמן הזה והגיע הזמן שתקשיב גם לי" אמרתי בכעס שהדמעות ממשיכות לזלוג מעיני "אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי בחיים שלי אתה גורם לי לחייך כל פעם מחדש שאני נזכרת בזה שמחר אני קמה מול הפנים שלך אתה הסיבה שאני חיה שאמלי מתה אני החלטתי להישאר כאן רק בשבילך ואתה יושב שאני לא אוהבת אותך איזה סיבה תהיה לי להיות איתך עם זה לא מהאהבה?" שאלתי בתקיפה מנגבת את הדמעות שלא הפסיקו לרדת מעני
"שירי שלי" אמר נתנאל מתקדם לכיווני שמבטו התרכח מאט "אני אוהב אותך" אמר מנגב את דמעותי שהספיקו ליצור שבילים על פני מה שגרם לנתנאל לנשק את שבילי הדמעות "אתה לא יודע כמה אני אוהבת אותך אתה בחיים לא תדע גם" אמרתי מחבקת אותו חזק כל כך מפחדת לאבד אותו "אי אי מספיק לבכות" אמר נתנאל שהבכי שלי התחזק "תבטיח לי שבחיים לא תעזוב אותי" ביקשתי ממנו "תבטיח" דרשתי אחרי שתיקה שהייתה "ת.תנשיא לי" שאל נתנאל מרחיק אותי ממנו ומוציא מכיסו קופסא קטנה בצבע לבן ופותח אותה מה שצראה לי שבטוחה יש את הטבעת היפה ביותר שאי פעם ראיתי "כ.כן" אמרתי באושר רואה את חיוכו היפה של נתנאל ששם את הטבעת על הצבעתי "אני כל כך אוהבת אותך אישה שלי" אמר בחיוך מנשק אותי בחום מה שגורם לי לחייך
הפילוג ודברי סיום יעלו בקרוב אוהבת מלא נ.ב בתמונה התבעת של שיר
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
