ישנו אני ונתנאל בחדר ההמתנה מחכים שאמלי תלד מסתבר שזאת לא הייתה תאונה היא הייתה פשוט צריכה ללדת
"שיר תשבי לידי" ביקש נתנאל ששם לב שאני יושבת רחוק ממנו לא רציתי לשבת לידו הוא מפחיד אותי הקרבה אליו מפחידה אותי
"א.אני חייבת" שאלתי בפחד גורמת לו להרים את מבטו אלי שנירא כואב כאילו פגעתי בו "ל.לא את לא חייבת" אמר עם מבט אטום מסתכל על הקיר
כעבור שעה
התעוררתי על כתף נוכה הכתף של נתנאל יסתכלתי אל פניו על העניים היפות שלו שהיו עצומות על מבנה פניו שהיה גברי אני לא מאמינה שישנתי אליו ישר קמתי וזזתי לצד השני עדין מסתכלת על פניו היפות הוא כל כך רגוע שהוא ישן פתאום ראיתי את היופי שבו
אבל אני מיד מרחיקה את המחשבה הזאת מראשי הוא חטף אותי אני שונאת אותו אבל אז נזכרתי במה שאמרתי לאביאל לכל אחד מגיעה היזדמנות
ואו ראיתי שיש 10.000 קוראים ואני בהלם אני אוהבת כל אחת ואחד מכם אתם מדהימים אני לא מאמינה שהגעתי לכל כך הרבה קוראים
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
