"אז איפה נגור" שאל נתנאל מוציא אותה מהבהיה שלי בקיר "אצלי" עניתי בלי יותר מידי מה להגיד "למרות שאני לא מבינה למה אתה צריך להיות איתי" אמרתי עדין לא מבינה "כי עם זה יקרה שוב צריך לדעת מזה" הסביר לי שוב "תגיד אמלי ואביאל יצאו כבר" שאלתי בפחד ממה שאמלי אמרה "כן מלפני כמה דקות כבר למה" שאל לא מבין "כלום לאן הם הלכו"שאלתי "לכחת את גל מהבייביסיטר" אמר לא מבין למה שאלתי "שיר הכל בסדר את רוצה לשתות משהו" שאל לא מבין למה שאלתי הכל "ל.לא אני בסדר אני רק רוצה הבייתה" אמרתי נשענת על כתפו (הם עמדו צמוד כזה אז היא חיבקה אותו ונשענה אליו)
"אוקי אז בואי נלך" אמר מוביל אותי לכיוון החניה (הם יצאו מבית החולים כבר) "כנסי" אמר עוצר אותי מלהמשיך ללכת ופותח את דלת מכונית הb.m.v השחורה שלו גורם לי לפתוח את שלי "תשני בנסיעה את בטח עיפה" אמר בקול שכל כך אהבתי "אוקי לילה טוב" אמרתי בחיוך קל נשענת על דלת המכונית ושוקעת בשינה עמוקה
אחרי השינה
התעוררתי במיטה המוכרת שלי בבית שלי מרעש שהיה למטה "מה קרה" שאלתי יורדת במדרגות רואה את נתנאל במבטח שפניו בין ידיו וגל לידו "זה אמלי ואביאל" אמר מסתכל אלי בעניים עדומות "מה קרה להם" שאלתי מפחדת לשמוע את מה שאמלי אמרה לי "הם נהרגו מתאונת דרכים רק עכשיו נודע לי על זה" אמר גורם לי להיכנס להלם וליפול על הריצפה
ואו אז זה סוף המרתון בבקשה לקרוא מפרק 33 ורק תדעו שעם היו 15 עוקבים לעמוד אינסטגרם love_sentences_55 אני יעשה עוד מרתון אני מקווה שהאבתם את המרתון אוהבת מלאאא
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
