"נתנאל אתה באמת מתכוון לוותר על הקרירה שלך?"שאלתי שהיינו במכונית שלו בדרכנו להפתעה שהכין לי "שיר אני לא באמת עוזב נתתי את העבודה לאביאל ואביאל עובד אצלי" הסביר גורם לי להבין אבל למה למה הוא לא רצה להשאיר את זה על שמו חשבתי לעצמי אבל לא שואלת אחרי הכל עם הוא היה רוצה שאני ידע הןא היה מספר לי "הגענו" אמר מכנה את המכונית במגרש חניה נתוש עם כמה מכוניות מוזרות מפחיד כאן כל כך "מה אנחנו עושים כאן?" שאלתי חא מבינה ויוצאת מהאוטו "את זוכרת שרצית לדעת עלי דברים" אמר בחיוך גורם לי להיזכר בזה הוא חא רצה לספר לי אליו כלום וכעסתי אליו כל כך אבל איך זה קשור לעכשיו "נו" זירזתי אותו "אז אינה כאן הייתה הילדות שלי" אמר לוכח את ידי והולך איתי לעבר מסעדה קטנה ושקטה תמיד אהבתי את המסעדות כאלה
"את רואה הפרק שעשועים שם?" אמר נתנאל מצביע לעבר פרק שעדועים ישן ונתוש "כן" אמרתי לעצמי מנסה לזכןר למה הוא כל כך מוכר לי "שם הצלתי חיים של ילדה אחת" אמר גורם לי להתקף נזכרתי שהייתי קטנה בת 8 בערך נפל חלק מהגלגל הענק שרציתי לעלות אליו החלק היה אמור ליפול עלי אבל באותו הזמן ילד בן 10 בערך אציל את חיי אבל קיבל צלקת צלקת על כל רגלו השמאילת הןא זה היה הוא הגיבור שלי
היי סליחה שהפרק כל כך קצר אני יפצע אותכם פשוט ביגלל שאני עובדת על הסיפור בצורה כזאת שהוא היה גם ספר אין לי ממש זמן לעלות כאן אבל אני מבטיחה שאני אעלה כמה שאני יכולה
YOU ARE READING
העבריין הפרטי שלי
Teen Fiction●ספר ראשון בסידרה● הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
