This Life Is Not Mine

פרק 20:

"תומס," אמרתי ונכנסתי למשרד שלו.

תומס פנה להביט בי ביחד עם עוד ארבעה גברים בחליפות.

כחכתי בגרוני. "בוס," אמרתי. "מצטער, אמיליה אמרה שאתה פנוי."

"זה בסדר, היא לא ידעה." אמר תומס. "מה אתה צריך בלייק?"

"אני אמ.." העפתי מבט באנשים סביבו. "אני יכול מילה רגע? זה דיי דחוף."

"רק רגע חבר'ה," אמר תומס וקם, יוצא איתי מהמשרד. "מה קורה בלייק?"

"אני יכול לצאת מוקדם?" הבטתי בו.

"למה אתה צריך לצאת מוקדם?"

"אמ.. ח- ח- חברה שלי מ- מגיעה היום," הסברתי.

תומס הביט בעניי. "חברה שלך?"

"קארמן."

תומס הביט בשעון יד שלו. "לפני כמה זמן הגעת?"

"לפני שעתיים."

"תצא עכשיו." אמר תומס. "קח לך יומיים חופש להיות איתה בבית."

"זה בסדר-"

"אתה עושה צעד גדול בלייק," קטע אותי תומס. "אתה מכניס מישהי מהעבר שלך לחיים שלך עכשיו. תיקח חופש, תחזור בשני."

"תודה." חייכתי.

"רק תודיע לליאונורה."

הנהנתי. "תודה תומס."

"אין בעד מה," חייך ונכנס חזרה למשרד שלו.

חזרתי למשרד והסברתי לנורה את המצב.

"תהנה." אמרה נורה.

"אם יש משהו דחוף תתקשרי אליי, אל תהססי." אמרתי.

נורה הנהנה.

"להתראות." אמרתי ולקחתי את הדברים שלי, יוצא מהמשרד.

נכנסתי לרכב ונסעתי הביתה.

החלפתי בגדים לבגדים יותר נוחים ונכנסתי למיטה, פותח את הפלאפון.

בלייק אובריין: היי, את מין הסתם עדיין ישנה כי הרכבת שלך רק יותר מאוחר אבל הבוס נתן לי חופש עד שני אז אני בבית, תודיעי לי כשאת עולה לרכבת

התעוררתי כמה שעות מאוחר יותר כשהפלאפון צפצף. פתחתי את הפלאפון והבחנתי בשתי הודעות.

קארמן וואלטר: היי, רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך כי הייתי יותר מידי עסוקה בלארוז ולדאוג שאגיע בזמן לרכבת. אני על הרכבת! נתראה עוד כמה שעות
קארמן וואלטר: היי חתיך. אני עוד 45 דקות מגיעה

קמתי ולקחתי בגדים, נכנס להתקלח. התקלחתי במהירות והתלבשתי, שם דאודורנט. לקחתי את הפלאפון ואת המפתחות וירדתי, נוסע לתחנת רכבת.

בלייק אובריין: אני כאן
קארמן וואלטר: עשר דקות

התיישבתי באחד הספסלים כדי שלא אצטרך לחכות בעמידה. כמה דקות אחרי קמתי והלכתי להישען על הקיר, מה שהחזיק כמה דקות. בדקתי את הפלאפון והתחלתי לצעוד בסיבובים. רציתי לראות כבר את קארמן והזמן שהייתי צריך לחכות הרגיש לי כמו נצח.